ארבעה בנים – אז מה הם באמת אומרים?

ארבעה בנים – אז מה הם באמת אומרים?

לאחר הפוסט הדיכאוני האחרון (והיה אפילו מי שכינה אותו "פוסט טראומתי") נחזור לענייני דיומא החגיגיים. בקרוב נתקבץ עלי מצה ומרור לקריאת ההגדה – טקסט דתי מובהק, אך "קדושתה" די מרתקת בעיקר בגלל ההסטוריה של התהוותה. ההגדה מכילה פשוט הכול. בין הקטעים המסורתיים יותר אפשר למצוא פרקי תהילים (הלל בגדלים S,M,L,XL לבחירתך, רוצה תוספת צ'יפס לאוכלי קטניות?)  ומדרשים (הערת אגב: עולם המדרשים הוא עולם נפלא כיוון שהוא שימש כ"ארגז חול" לכל מיני רעיונות ואסכולות שונות שהיו בראשית התפתחותן או כבר בהתפתחות מתקדמת. באוסף המדרשים אפשר למצוא כמעט כל רעיון שעולה על הדעת). מן הצד הפחות מסורתי נמצא שעשועים מתמטיים (עברה – אחד, זעם – שתיים, מה לקח הילד? לשים לכם משלחת מלאכי רעים בקנקן?) ופיוטי שרשרת (וואלה, פתאום כולם יודעים ארמית).

שמעתי פעם דעה שסוברת שמבט עוד יותר עמוק לתוך ההגדה יגלה לנו שיש שם גם תכנים שממש לא קשורים לפסח, כמו לדוגמא הסיפור על רבי עקיבא וחביריו בבני ברק. הסיפור הזה, כך לפי הקונספירציה שטרם איששתי, מדבר דווקא על מרד בר כוכבא, כש"הגיע זמן קריאת שמע של שחרית" הוא סוג של "צבע אדום, הרומאים באים".

אבל לפני שכל ההאלו-בולו מתחיל, עוד לפני שהדוד מספר את הבדיחה על הביצים הקשות, צריך לתהות על הקשר בין ההגדה לבין ליל הסדר.

פסטיגל יש גם בפסח

המצווה של ליל הסדר היא "והגדת לבנך" – לספר לבן את הסיפור. אבל איך עושים? מה כדאי? איך לעניין אותם? אז זאת בעצם המטרה הראשית של ההגדה – היא נחלצת לעזרת האבא (והאמא, אגב, לא פחות) בהסברת חג הפסח וסיפור יציאת מצרים (דיכוי? אנחנו?). ההגדה היא, איפוא, מתווה והמלצה מה לעשות כדי שהסדר יעבור בשלום. כלל מספר 1 – ביזאר. ליטול ידיים ואז לבצע על כרפס במקום על לחם (וגם לדבר אחר כך במקום לעשות "ממממ…", רחמנא ליצלן!!!). לשפוך יין? להכות את הבעל עם פטרוזיליה? הכול הולך. המטרה היא שהילדים ישאלו שאלות: למה עשית את זה? מה קורה פה? השתגעתם? יותר שאלות, כך יותר טוב. מטרת הסדר היא לא דקלום מההגדה, אלא שיח, דו-קרב של שאלות ותשובות בנושא יציאת מצרים בין האבא לבן, חידוד ושינון הנושא מתוך פולמוס אמיתי. היום קצת איבדנו את זה, כיוון שגם המנהגים המוזרים שמלכתחילה היו מכוונים להיות כאלו, השתרשו והיום זה נראה לנו די רגיל, אנחנו רגילים לאותו סדר כל סדר.

הגדת טארוט

הגדת טארוט - הבן החכם מוצג כדמות חיובית לחלוטין. הרשע הוא סתם נהנתן או "כופר לתאבון". התם עושה את שאומרים לו והבן הרביעי הוא אובד ויש לאצמו ולקרבו אל שורשיו ואל סדר פסח.

4 בריבוע

כפי שהסברנו, ההגדה היא טקסט עזר לאבא. הסיפור, לפחות בתיאוריה, הסדר צריך לבוא בצורה שוטפת וזורמת של שיחה בעוד שההגדה מסייעת לאבא. די בהתחלה ההגדה מציגה בפנינו את ארבע סנריואים אפשריים בהם ניתקל בבואנו לערוך את הסדר עם הילדים. בתורה מצויים 4 מקרים בהם ילד שואל את אביו שאלה ואביו עונה לו תשובה (או לפחות אחד מהם). זה מה שקרוי בלשון ההגדה: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה".

חכם: Mr Know-All

הסוג הראשון שאבא עלול להיתקל בו הוא הבן החכם. הבן חכם הוא בעצם חכמולוג. הוא למד בחיידר או בבית הספר הכול על פסח, הוא יכול להראות לך באטלס מאיפה הלכו בני ישראל ולאן, הוא יודע כל שלב צפוי בסדר, הוא היה בקורס לאפיית מצות, ובד"כ הוא גם קורא את הקטע המתאים לו. קיצר, אתה לא יכול לחדש לו כלום על פסח, ככה שהוא מגיע לסדר באווירת שיעמום והתנשאות. הפתרון שמציע בעל ההגדה הוא "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". "אין מפטירין" זהו החלק הסוגר את מסכת פסחים. כלומר, הוא חושב שהוא יודע הכול? יאללה, תכסח אותו. כנס איתו ברבאק ללימוד הלכות פסח, הכול: מהגעלת כלים ועד קורבן פסח. הוא כבר יכרע אל מול "הפירוק" המיועד לו ויבין שהוא לא יודע הכול. פתרון ראש בראש ישבור לו את הגאווה והוא יראה שגם אתה יודע משהו, ואולי יסכים להקשיב.

רשע: קשה להשגה

4 בנים - המאה ה20

4 בנים - המאה ה20. אחד התיאורים האהובים עלי. החכם מוצג כדמות רבנית אלטיסטית, די מתנשא בחוכמתו. הרשע הוא כהרגלם של המאיירים, מתבולל (השפם הקצר כנראה בכוונה בכדי לדמותו לצורר הידוע). התם הקלאסי עם ה"בייבי-פייס". והבן שאינו יודע לשאול ספק שייך לסדר וספק לא, וכנראה שאיבד את זהותו.

הבן הרשע הוא תעלומה. הוא מגיע לסדר, אבל נראה שהוא רק רוצה לעשות צחוקים או להקניט. למרות שיש ספק עד כמה "המנהגים הפאגניים האלו" מעניינים אותו, הוא בכל זאת בחר להגיע, אולי בגלל המשפחה. הוא מתמרמר ואומר: "מה העבודה הזאת לכם?" מה זאת כל השטויות שאתם עושים? בשביל מה? התשובה, כמו לבן החכם, היא באותו מטבע. הוא עוקץ, אז עוקצים חזרה: "אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו". אף אחד לא הכריח אותך להיות פה. אתה רוצה ללכת – בבקשה, הדלת פתוחה. זה עסק שלנו, ולא שלך. המשחק של "קשה להשגה" צריך לתפוס את הבן הרשע ולעורר בו שאלות כמו "מה זאת אומרת לא עסק שלי? תן לי תשובה אמיתית! אני רוצה להתווכח!". לכל הפחות זה יגרום לו להישאר ולהתעניין, ומי יודע, בפסח קורים ניסים.

תם: עולה חדש בבית חב"ד

התם הוא הדוגמא הקלאסית. האמא הלבישה את הילד לבן והוא מגיע לסדר אצל הסבתא ורואה את סבא עורך את הסדר. או לחילופין, עולה חדש שלא ראה סדר מימיו רואה לראשונה סדר. הוא לא מבין כל כך מה קורה ולמה עושים כל דבר. הוא שואל "מה זאת?". התשובה היא פשוטה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". הסיבה היא: זכר ליציאת מצרים, לא יותר ולא פחות. עושים את הכול כדי לזכור את אותו אירוע. זהו המקרה הקל ביותר שהאבא צריך להתמודד איתו.

הערת אגב: שימו לב שבין שאלת התם לשאלת הרשע מפרידות רק שתי מילים. ללמדך שלפעמים הִתַּמְּמוּת גובלת ברשעות (למה להקטין ראש ולשחק אותה טמבל? אתה יודע שמה שאתה עושה זה בעייתי…)

שאינו יודע לשאול: לירות לכל הכיוונים

הבן הרביעי הוא אגוז קשה לפיצוח. הוא לא מדבר, הוא לא יודע מה לשאול, אין לו טענות, הוא יושב ושותק ונותן לאבא לנהל את הסדר. מה עושים איתו כדי לעניין אותו? ההגדה אומרת: "את פתח לו". זה יכול להתפרש כ"תפתח לו את הראש לרעיונות" או כ"תפתח את הסיפור, תתחיל לספר עד שיהיו לו שאלות". ובשלב הזה, שאין לאבא מה להגיד כי לא שאלו אותו כלום, בעל ההגדה מתחיל במתכונת המומלצת לבן שלא יודע לשאול, שזה בעצם שאר ההגדה, העיקר שנקלע למשהו.

הגדה מערבית

יש קטעים מחייבים בליל הסדר (אמירת "פסח, מצה ומרור", אכילת אפיקומן). אך רבים מקטעי ההגדה הם רשות בכדי לנסות לעורר את הבנים המנומנמים. לענות להם על השאלות שמתעוררות, לנסות לחדש כל שנה בגימיקים חדשים, הייתי אומר שזה כמעט בגדר מצווה מדאורייתא. סדר דינאמי זה העתיד וגם העבר. ("הרי אני כבן שבעים שנה…").

אז מה אנחנו היום? איזה בן הוא הבן הממוצע? קשה לי לנסות לענות על זה. במיוחד שמעטים הסדרים שהייתי בהם שהאבא מודע לחובותו באותו ערב. פסח היום נושא דווקא אווירה גלותית של הבית של סבא, ההגדות שהגיעו ממרוקו או פולין, שמירה על הגחלת. אבל אני יותר מבטוח שאם הנכד קצת יגלה חוצפה וישאל "סבא, איך ניצלת מהנאצים?" או "טאטע, פארבוס מויישה רבינו לא מופיע בהגדה?" ראש הסדר ישמח להגיד לו משהו, לספר לו את סיפור יציאת מצרים האישי, ולחבר את החורף לאביב הנעורים.

דבר אחרון בהחלט

בליל הסדר אנו ניסב על כיסאות נוחים כבני מלכים וניזכר עד כמה רע היה לנו. מעניין שמונטי פייתון עשו דבר דומה…

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “ארבעה בנים – אז מה הם באמת אומרים?

  1. שפרה צח הגיב:

    איזה יופי! אהבתי במיוחד את האבחנה שלך על המנהגים המוזרים שנעשו הרגל כשלעצמם. היות והמנהגים האלה, כדבריך, כבר לא משיגים את המטרה של יצירת דיון, אפשר לבקש מהמוזמנים להכין משהו קצר על קטע מההגדה, או להפתיע אותם באחד כזה. בפעם הראשונה זה אולי קצת מביך לשבור את השטף של "תחילה עובדי עבודה זרה-והיא שעמדה-צא ולמד-וירעו אותנו", אבל תוך סדר או שניים, הפלא ופלא, זה הופך להיות חלק מהטקס (כל זה בתנאי שמקפידים שהדרשות הללו יהיו קצרות וממוקדות, כדי שהמסובין לא יאבדו את סבלנותם ויתחילו לרגום את הדובר בקניידלך).
    דרך נוספת היא זו המוצעת בגמרא "מחלקים לקטנים קליות ואגוזים". המצרכים הנדרשים: 20-30 אגוזי מלך שלמים, רשימת חידות (יש מלא ברשת, ברמות שונות). אופן השימוש: בין קטע אחד למשנהו משבצים חידות, הפותרים נכונה זוכים באגוזים. תתפלא כמה שזה תופס, אפילו את הילדים הגדולים.

    • ohris הגיב:

      תודה! זכור לי שאצל יהודי ההרים, המבוגרים היו ממש מעלים הצגה קטנה: משחקים את יוצאי מצרים עם המקל והמצות. וזה מזכיר לי עניין אחר שראיתי. עד כמה שזה קיטשי, במקרה של עולי ברית המועצות (הותיקים בכל אופן), כל העניין של גלות ונדודים מאוד נוגע. כשהפיוטים מושרים ע"י ההמון בקצב מארש סובייטי רועם, זה נותן לזה תוקף כ"כ חזק במיוחד כשאנחנו יודעים מה הם עברו.סדר כזה אולי אפילו קרוב יותר למקור…

  2. אורנה הגיב:

    ניפלא.

  3. אורלי הגיב:

    יפה.מעורר מחשבה.אמר חכם אחד,שמשמעות אפשרית אחרת ל‏"כנגד 4 בנים דיברה התורה‏"‏ יכולה להיות ההתנגדות,בעצם,לחלוקה הזו בעם לארבעה בנים.לארבעה סוגי אדם/גישות.ומכאן,שדווקא בחג הזה,יש לראות את העם כיחידה אחת.עם שלם.ולא מחולק לארבעה בנים.כולנו אותו דבר,שווים.ואולי,אם כבר ארבעה בנים,אז אפשר לראות בכל אחד מאיתנו את ארבעת הבנים.בכולנו יש קצת חכמה (ולאו דווקא למדנות.גם חכמת חיים תופסת…‏)רשעות‏(אז ככה,לא צריך להגזים ולדבר סרה בעמ‏"י,אולי זו לא ממש רשעות,אלא קריאה להיות אנשים טובים יותר‏,לדכא את היצר הרע,להתגבר‏)‏,תום (לצאת מהאדישות,להיות בעניינים‏)‏,ולבי אי המסוגלות או אי החשק לשאול שאלות (עידוד לחקור ולדעת,להתחדש,לא לקפוא על השמרים‏)‏.וכל זה,‏"והגדת לבנך ביום ההוא…‏"חג שמח

    • ohris הגיב:

      תגובתך מלבבת. באמת לא העלתי על דעתי את הרעיון הפשוט של 4 שהם 1. כמו שאת רומזת, אפשר להפיק לקחים מפסח לשאר החיים, כמו ביעור חמץ הרומז לגאווה פנימית. שיהיה הכול בסדר…

  4. אור הגיב:

    חיבבתי מאוד.

    אני מכיר תאוריה שאומרת שארבעת הבנים הם כ4 דורות. החכם הוא אותו בחור יודע בתורה שפסח בשבילו זה כבר נורמה שהוא מכיר שנים. בנו הוא הרשע, שמרד בדת והלך לבדוק את משמעות חייו דווקא בחילוניות, ולכן מגיע בגישה מאוד סקפטית לפסח ("איזה קריעת ים סוף, היה שפל והלכו בתוכו"). בנו הוא התם, שראה את הדת רק דרך המפגשים עם סבו ועל כן יודע מעט מאוד על הדת ועל פסח בפרט, שכן הוא מבולבל משיח הדורות שלפניו. והנין של אותו סב חכם, ספק אם פגש בו בכלל שכן פער הדורות גדול ואולי הסב כבר עלה השמיימה, הוא לא יודע בכלל לדבר עם אותם דברים, שכן המפגש שלו עם המסורת הוא ככל הנראה דל מאוד.

    אשמח לדעתך על זה, התזה לא שלי אז אל תתבייש =]
    חג שמח

    • ohris הגיב:

      היי אור.
      שמעתי על הפירוש הנפלא שאתה מציג. יש אמרה מאוד דומה על הפסוק בשירת "האזינו": "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך", שבאופן מעניין גם מתקשר עם סיפור יציאת מצרים מדור אל דור. האמרה (המאוד-חסידית, יש לומר) אומרת שהדור של היום הוא כזה: הבן ("התם" או "שאינו יודע") בא ושואל לאביו ביציאת מצרים (שאל אביך). האבא ("הרשע" או "התם"), אינו יכול לספר (או שאינו יודע או שאינו רוצה) ולכן מפנה את הבן אל הסבא (החכם, שנקרא בפי התורה "זקן"). הניקוד המדרשי של הפסוק הוא כזה – שאל אביך, ויגדך: "זקניך יאמרו לך".
      תמיד טוב לחדד עוד משהו לפני הסדר.
      ראה גם מה כתבתי לדני בתגובה 5.
      אני מאחל לך חירות.

  5. דני הגיב:

    קטונתי מלהתערב, אך אני מרגיש צורך לחדד את הפירוש שהצגת – הוא שייך לרב יצחק ניסנבוים (למיטב ידיעתי גם הרב ישראל לאו נוהג להשתמש בפירוש זה), מגדולי הציונות הדתית טרם קום המדינה. אני רק מבקש להוסיף שהרב ניסנבוים הציג את "שאינו יודע לשאול" כהזדמנות – כמי שאצלו טמון הסיכוי לחזרה למצוות ולזהות יהודית.
    ועתה אשמח לשמוע מה דעתו של התלמיד הנבוך…

    • ohris הגיב:

      חג שמח דני.
      ראשית, איני חושב שמה שהצגתי הוא פירוש. כל זה לא משל ולא חלום, לא מדרש ולא אגדה. זאת (לדעתי הצנועה) כוונת המשורר! הרי באמת בתורה מופיעים 4 בנים, והרי בעל ההגדה מציג אותם לאבא כדי להראות במה הוא יכול להיתקל בסדר ואפילו מציג תשובות לשאלות המתקילות. מה שניסיתי לעשות הוא רק להציג את המציאות דרך המשקפיים שלנו, זה אינו פירוש, אלא תרגום ממילות ההגדה העתיקות לעברית של "הבנים של היום" היושבים בסדר.
      ארצה לומר לך משהו כללי אודות פרשניות בפרט ודברי-תורה בכלל. משל ידוע ממשיל את התורה למים. מים, מסתבר כך, אין להם טעם. אין, ואני מדגיש זאת בחוזקה, אין תורה טהורה ומזוקקת 100%. כל אמרה שתשמע מעורבת בקצת מהאישיות של בעל האמרה. על כן, התורה יכולה להיות סם חיים וסם מוות. יכול להיות לה טעם מתוק או מר – תלוי במי מעביר אותה. רעיון אחד יכול להישמע אחרת בפי אנשים שונים. על כן גם אסרו ללמד תורה לתלמידים שאינם מהוגנים.
      אמנם, היטבת להתערב! אם גדולים ממני אמרו את מה שאני אמרתי (אם כי בצורה מחודדת יותר), אז עשית אותי מעט מאושר (יש קצת חמץ בלב :)). למען האמת, כל אחד מן הבנים הוא הזדמנות לחזרה לזהות היהודית. אל תטעה – החכם אינו מסמל את היהדות בתפארתה! יהדות של "רק אני צודק", היא היהדות של ספירת העומר, ותלמידיו של רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. הרשע, כנראה יודע הכול, רק צריך לסדר לא את התמונה ולפתור לא את הבעיות האשיות-אמוניות ואולי פסיכולוגיות שיש לו עם הדת ומוסדותיה. והתם, רק צריך ללחוץ על כפתור…
      אני אוהב את התגובות שלך, אתה ראוי להיות "הרב הנבוך"…

      א גיט יום-טוב.

      • דני הגיב:

        הו, כמה משעשע – אני בכלל התכוונתי להגיב לאור (הפירוש של הרב ניסנבוים על ארבעת הבנים) ויצא שהטעות הקטנה שלי פתחה דיון מעניין על אישיות האדם והתורה ואיך שהם מתערבבים ביניהם – ובמורד הדיון הזה אורב הדיון על צורות שונות של חיים יהודיים, על זרמים וכתות, דתיות-חילוניות וכו'. יהיה מעניין לעשות פעם כמעשה ליבוביץ שהכריז על עצמו כ"יהודי של יום הכיפורים" ולברר מה יהיה פשרו של "יהודי של סדר פסח".

        תודה על המחמאות – גם בלעדיהן אני נהנה מאוד לקרוא את דבריך. חג חירות שמח!
        דני.

      • ohris הגיב:

        שיערתי שזה מה שרצית, אמנם לא הייתי בטוח.
        צ"ע. תמיד צריך עיון. זה הבעיה האמיתית של הדור הזה, הוא לא יודע להתבונן ולעיין. אנחנו רוצים הכול "אינסטנט". ולכן הסדר הופך למאתגר משנה לשנה. "והיא שעמדה".

        שתזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.

  6. […] בעלת הכי הרבה כניסות (2,115) היא "ארבעה בנים – מה הם בעצם אומרים?" על פסח. כנראה זה בזכות ההפניה מויקיפדיה והחיפושים […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s