הבהרות בנוגע לשלטון הדת

(נכתב כהבהרה לפוסט הזה)

למרות שאתמול פירסמתי פוסט חדש, כבר ראיתי דברים שדורשים תגובה מיידית. להלן הבהרה קצרה (ביותר!) על חוקי התורה, חוקי המדינה ו"שלטון הדת" so-called.
חוקי התורה אינם באים בתור מסר מוסרי לעולם כולו [כפי שטען רש"ר הירש] , התורה היא טקסט אינטימי בין עם ישראל למאמירו. (שירי הנפש בתהילים, שירה"ש, תוכחה, תיעוד של הסטוריה כואבת ועוד) לכן התורה היא אינה מוסרית ואל לנו לצפות שהיא תהיה מוסרית. גם חוקים שהם בגדר "בין אדם לחבירו" אין בהם יותר היגיון מאשר שעטנז ומאכלות אסורות, אלא כולם מהעליון ב"ה וחותמם "אני ה'". אבל, מצווה על האדם [שבע מצוות בני נח], באשר הוא אדם בן נח, לחוקק חוקים לתיקון החברה ולכינונה, וכל דור ודורשיו, וכל דור וחוקיו המתאימים. גישה זאת אינה חדשנית או מודרנית ואנו מוצאים אותה בכתבי רמב"ם, רש"י, האמוראים, התנאים ואפילו הנביאים. שילוב חיי ההלכה תחת המסגרת המדינית של חוק המדינה, היהודית או לא. רבן שמעון בן גמליאל, שהיה מעורב בחיים הפוליטים ולא רק התורניים של העם בארץ, יוצא בגמרא נגד גישתם התורנית והצדקנית מאוד של ר' עקיבא וחבריו שדרשו לקיים את ההלכה של בצורה החריפה ביותר ולא לדון לחיוב אף פושע. ר' ינאי דן בחדש בסוגיית השמיטה תחת מסגרת כלכלית חדשה. הלל יצר את המושג "פרוזבול" כדי למנוע בעיות כלכליות-מוסריות בחברה. רבי חנינא סגן הכוהנים מפציר: "שאלמלא מוראה [של מלכות] איש את רעהו חיים בלעו". החוק המדיני יושב יחד עם ההלכה, והוא, בניגוד להלכה, משתנה עם רוח הזמן. כשהתורה מדברת על אשת יפת מראה או בן סורר ומורה, החוקים לא באים להצביע על התנהגות מוסרית שהתורה מתירה או אוסרת, אלא באים ללמד אותנו משהו ולפתוח לנו פתח לדרוש אותם וללמוד דבר או שניים על הראיה של ההלכה התורנית. לדוגמא, בבן סורר ומורה אנו לומדים את הכלל של "נהרג בשל מה שהוא ראוי להיות", שזה כלל מפתח גם למשפט המודרני, אבל למעשה המצב של בן סורר או מורה אינו קיים במציאות. בתי הדין והרבנים המונעים [מ בשורוק] באמצעות החשיבה הדדקטיבית הם אלו שבוחרים כיצד לדרוש את הכתובים, כאשר יש, כמובן, גדרות ברורות שמונעות מלעוות את הכתובים או לגלות פנים בתורה ולדרוש שלא כהלכה. עוונתנות יתירה וצדיקות יתר היא דרך רעה שמביאה בסופו של דבר לחורבן (הבית השני, לדוגמא) ולשנאה (ניכור מהממסד הרבני – ראה רמב"ם יסודי התורה ו'). אין ביהדות "שלטון" או "אריסטוקרטיה" דתית. איננו נגררים אחרי דמות שמימיית שמנבאת לנו. אף כי לפעמים כך נראה הדבר בקהילות דתיות רבות, וזאת כיוון שרוב האנשים נוח להם להקשיב ולהגרר כצאן. אך איש אינו מונע מיהודי פשוט, אני-אתה, ולא משנה מה מוצאו או אמונתו הקודמת, לטפס מעלה מעלה במעלה (ל' בסגול) מדרגות הרבנות ולהגיע אף הוא לשררה המיוחלת. בראש העם ניצבים אנשים חכמים ויראי ה', וכל אחד יכול להגיע לדרגתם, אם ירצה, ולפסוק הלכות כראות עיניו. כיוון שאין האנשים מקודשים בתאולוגיה היהודית, אלא המחלוקת עצמה. התלמוד מלא במחלוקות, בימינו רבנים מזרמים שונים חלוקים בדברים שונים ואפילו מהותיים, אך אף אחד לא מכנה את השני "כופר" או "טיפש" או אפילו רומז שדעתו לא נכונה. יש קווים מנחים, זה ברור, יש עקרונות ויסודות לדת. אבל לעולם לא נסגרו שערי בית המדרש (חוץ מאולי למתחכמים ולתלמידים שאינם הגונים), וניתן להציג דעות שונות בלי להיסקל. ההלכה היא פלורליסטית, ואין אדם שיש לו בלעדיות על פסיקת ההלכה בימינו.

מודעות פרסומת

נוסטרה אטאטה של היהודים

בזמננו אנו

כמה דברים קורים בזמן האחרון. והמעוות והמתוקן מתערבבים זה בזה, תופעות של דת ומדינה משתלבות יחדיו, ברשות קוראי האדיבים, אציג חלק מהן ואציג את דעתי העכשווית (שעוד עלולה להשתנות בעוד שנים מספר).

ההתעוררות החברתית שבזמן האחרון העלתה מחדש את שאלת הדת והמדינה והקשר בינהם. השמאל החברתי מושך בבירור לכיוון שמאל פוליטי ובפרט העצמת הזהות החילונית בקרב הישראלים. רבים מראשי המאבק ותומכיהם משתייכים לקבוצות וארגונים נגד "כפייה דתית" ובעד "הפרדת הדת מהמדינה" ושאר קללות אחרות. האם לתושבי ישראל הדתיים יש מה לחפש במאבק זה? מסתבר שכן, הרב בני לאו נאם באחת מהעצרות וקרא לצדק חברתי נוסח הנביא ישעיהו, צדק של פעם. אני הייתי בעצרת אחרת (למען האמת נקריתי במקרה גמור) ושם דובר על "קץ העולם הישן ב2012". חייכתי מתחת לשפמי על הרוחות המרקסיסטיות שנשבו באויר המהול בריח נרגילות ובירה. הם לא יודעים באמת מה הם רוצים, אמרתי לעצמי.

הציבור הדתי-לאומי התחכם, והוא ברובו לא מה שהיה קודם. אין פה אתחלא-דגאולתא או שאר ירקות משיחיים. יש פה מדינה. יש דתיים, יש חילוניים, והמצב הזה לא עומד להשתנות בקרוב, זה ברור לכולם. להיות "דתי-לאומי" כיום ,משמעו, לדעתי השפלה, לחתור לקיום ישוב יהודי מאמין בארץ הקודש. ניקח לדוגמא את מכון צומ"ת, מוסד "קוקניקי" למהדרין. מטרתו היא לעזור ליהודי שומר תורה ומצוות לקיים את אורח חייו בהתאם לנסיבות שסביבו. אין פה חזון משיחי, וטוב שכך. הרבנים כבר לא חיים באוטופיה שלנצח הישוב העברי בא"י יתקיים, אלא יש לשמרו פן יבוא "חורבן בית שלישי". וחלק מהשימור הזה הוא שימור חברתי-כלכלי, שגם לציבור הדתי יש עניין בו.

שמעתי את אחד העיתונאים ששייך לצד השמאלי (הן פוליטי, הן חברתי) שטען שני דברים. דבר ראשון הוא שאחד מהיעדים שיש להשיג היא תחבורה ציבורית בחינם 24\7, כולל כמובן, את שבת קודש. אולי מבחינה חברתית הדבר נקרא טוב, אולם יהודי מאמין מחזיק בדעה שאין טוב בעולם הזה אלא בקיום התורה והמצוות. אבל הוא אמר עוד משהו בנושא הקמת המדינה הפלסטינית המתקרבת, וזה שאם האו"ם יכיר במדינה, גם עלינו להכיר בה, שכן לא היינו זוכים למדינתנו ללא הכרת האו"ם, ולכן האו"ם הוא הוא היסוד המכונן של מדינת ישראל, ואם נתכחש לעוצמתו, אז ממילא אנו מתכחשים לעצם זכות קיומינו בארץ הזאת שתלויה בחסדי האו"ם אי שם בנובמבר 47'. ושני הדברים אחד הם. ניתוק וניעור התנועה הציונית מכל מימד דתי. האם טוב הדבר?

הציונות קמה כתוצאה מתנועת ההשכלה, והיא באיזשהו מקום המשך ישיר שלה. הציונות קמה מסיבה אחת: נמאס לעם ישראל (לפחות לחלקו) להיות תחת שלטון גויים. כל מי שהוא בעד מדינה יהודית עצמאית הוא ציוני. נקודה. פה ושם ניסו להדביק לציונות אלמנטים דתיים או אפילו משיחיים, אבל בסופו של עניין זה לא צלח וטוב שכך. הגאולה והמשיח הם עניינים דתיים, ועל אנשי הדת להתעסק איתם. אבל זה לא אומר שלדתיים אסור להתעסק בפוליטיקה ציונית! אדרבא, אנו מגזר נכבד ועל כן עלינו להשמיע את קולינו ולדרוש את הצרכים שלנו. אולם, לא לפתח תקוות ולחשוב שהגאולה תצמח מממשלה חילונית, אלא להישאר עם רגלים על הקרקע ולדאוג קצת לגשמיות. ולא להתייאש, זאת לא מדינה דתית, למה נזדעזע שהמדינה ממננת חילולי שבת המוניים או מאבטחת אירועים שלא הולמים את תורת ישראל? המצב לא היה שונה בימי נחמיה, ירבעם או ההלניסטים. אנו נשמור את התורה, נזכיר לאחינו את חוקי ה', ונתפלל חזק חזק שהם יחזרו בתשובה. או שיום אחד ימאס לכולנו ותהיה פה מלחמת אחים נוסח חנוכה.

מסקנתי היא ברורה. איני חפץ בהשתלבות מימד מדיני בדתי. אפשר להסתכל על זה בצורה של "הפרדת המדינה מהדת" ולא להיפך. אין דבר קדוש במדינה, אך יש אפשרויות רבות. המוני בית ישראל צריכים להבין שהציונות היא תנועה פוליטית, ותמיכה בה או התנגדות אליה אינו עניין דתי. אז מה עושים כדי בכל זאת להתאחד כולנו יחד, היהודים המאמינים? צריך מוסד. תקראו לזה סנהדרין. שם ישבו כיפות סרוגות עם כובעי סמעט שטוחים (העדה החרדית, אם לא הבנתם) ויתפלפלו על טומאה וטהרה. הם יגזרו גזירות, יתמודדו עם המצב הקיים והאתגרים החדשים. הם יהיו מקובלים על כל הציבור הדתי בכל העולם, ומי שלא יקבל אותם, ינודה. הם יהיו מנותקים באופן טוטאלי מכל דעה פוליטית, נייטאלים. הם ישבו על אדמה בינלאומית, ולא יחזיקו צבא. יתכן שהם יפעילו מין מדינה תאוקרטית זעירה שתכיל מספר מועט של תושבים: דיינים, רבנים ותלמידי חכמים. ואם תרצו, אין זו אגדה.

בזמנם שלהם

ובלי שום קשר, נחשפתי לאחרונה דרך הטלויזיה לתופעה מרתקת אצל קהילות נוצריות רבות – תופעת ה"תשובה". נוצרים רבים חשים שחטאו כל השנים האלו כלפי היהודים בפוגרומים, עלילות דם, מסעי צלב, שואות וכד'. בכנסים גדולים הם מבקשים סליחה מהאלוהים שלהם על החטאים שהם עשו כלפי "אחיהם הגדולים", כלומר-אנחנו היהודים. אולם, יש להתריע שאין חדש תחת השמש. התנועה הזאת לא משנה דבר בתיאולוגיה הנוצרית. הם רואים במעשי הטבח רק דבר לא מוסרי בעליל, רק חטא שהם עשו וכעת הם ניסוגים ממנו, אין פה (לדעתם) תפיסה בעייתית כוללת בדת הנוצרית, אלא רק חטא שנגרר לאורח שנים. זה חטא מול האלוהים בלבד ורק ממנו הם מבקשים סליחה. באחד הכנסים הופיע על הקיר הפסוק "כי ה' יסיר חרפת עמו" – והדברים ברורים מאוד, הם עדיין רואים בעצמם "עם ה'", ולכן המחילה מה' כל כך נחוצה. גם "אחינו הגדולים" זאת הונאה, כי לפי הדעה היהודית, הנצרות דווקא היא האח הגדול- עשו, והיהדות היא מיוצגת דווקא ע"י האח הקטן והדמות החיובית יותר- יעקב. יסודות הנצרות הם בעייתים כל עוד שהיהדות קיימת, לפעמים עדיף מוסלמים אנטישמים שיגידו את מה שהם חושבים בפנים. אולי באחד מהפוסטים הבאים אני אדגיש את כל הבעיתיות בנצרות הקתולית של ימינו בכלל וב"נוסטרה אטאטה" בפרט. הפוסט הבא על המשיח יגיע בקרוב (בעז"ה אחריו).

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.

א"י.

הערות:

  • אחד העם התבטא פעם עליו ועל אחיו הציונים : "אין לנו אלא אל אחד והוא עם ישראל".
  • בקשר לגיוס חרדים לצבא: מדינת ישראל היא מדינת חוק חילונית וזהו דבר מגוחך שהיא בכלל מתחשבת בציבור הדתי ע"י קצבאות ופטורים. זהו דבר חביב ואכפתי, אבל מגוחך ומנוגד להגדרה של ציונות דמוקרטית. אבל כולם יודעים דבר אחד. יהודים במשך כל הדורות מסרו נפשם על תורת ה'. גם אם יגוייסו בכוח חרדים לצבא, הצבא יצטרך להתאים עצמו לחרדים ולא להפך, חס ושלום. והדבר נכון גם לגבי המדינה כולה, וסליחה על המסר הפאשיסטי.
     
    אנא קראו את פוסט ההבהרה הבא