פה זה לא אירופה

ישראלים אוהבים להרגיש אמריקה. או אירופה, לא משנה. העיקר לא כאן. אני נזכר בתמונות ההיסטוריות של מאות ישראלים צובאים על סניף מקדונלדס שנפתח כאן בשנות התשעים ועד לשבוע האחרון בו ספוטיפיי הגישה לישראלים רדיו אינטרנטי כמו באמריקה. אבל הגלובליזציה המערבית לא עוצרת בצרכנות. הלוואי. היא גוררת גם בורות במסווה אינטלקטואלי. אפילו הויכוחים שלנו הופכים להיות מערביים. קחו למשל את הויכוחים בנושאי דת (ומדינה, ומדע וכל דבר) בהתחלה היה זה נחלתם של כמה בורים שאינם יודעים נגד מי הם נלחמים. הדור הישן, מייסדי המדינה ומבקריה החריפים של היהדות, עוד ידעו נגד מה צריך להילחם, אבל הם חלפו ופינו את נחלתם לבורים שנמצאים עכשיו גם בתקשורת וקובעים לנו הציבור – הדתי והחילוני – על מה נריב. ועל זה אני רוצה להתווכח.

הסניף הראשון של מקדונלדס בארץ

הרב רפי אוסטרוף אמר פעם שפורנוגרפיה לא מזיקה למיניות הבריאה של האדם כמו הוליווד. ובאמת, בעוד כשאנחנו רואים או צופים בפנטזיות אנחנו יוצרים חסם ויודעים שזאת לא מציאות. אבל הוליווד נראית כל כך אמיתית. כי לגיבור יש רגשות ומחשבות בדיוק כמו לנו. ויש לו אהבה מושלמת…לא כמו לנו. ויש לו מאבק בין-דתי ובין גזעי…כמו לנו?

חיי העולם הזה

ארצות הברית היא מדינה מאוד דתית. האוונגליסטים לוקחים את הטקסט המקראי כפשוטו. לכן לימוד אבולוציה או תיאוריות על גיל העולם נחשב לנושא רגיש בארצות הברית כפי שכולנו יודעים. משום מה החבר'ה בעלי ההשפעה החליטו כי גיל העולם נחשב ליסוד ביהדות האורתודוקסית. כך אנחנו מוצאים את הנושא לניגוח ולעקצנות. יש חילונים שאף מבקשים ללמד את הנושא בבתי ספר לצד אבולוציה ושאר תיאוריות שבארצות הברית מעוררת מדנים. אבל בחיאת, כמה זה משנה לדוסים? ההתנגדות לתוכני הלימוד המדעיים נובעת בראש משמרנות ולא מהתוכן עצמו. גיל העולם מעולם לא היה אישיו מרכזי, ולתיאוריות מדעיות היה מקום של כבוד או של קרירות דעת ספקנית משהו. מובילי המאבקים חיים בסרט הוליוודי שבו הם לוחמים במלחמת צדק של ההגיון הישר כנגד הבורות הממאירה, לפחות כנגד הכנסיה ששרפה את גליליאו. אבל הסיפור האמיתי הרבה פחות רומנטי. המידע המדעי נגיש לכולם. רוב הישראלים אקדמאים ויחשפו למידע הזה במהלך התארים המתקדמים שלהם או בשיטוט מהיר בגוגל. רוצים ללמד אבולוציה? למדו! אבל ראו הוזהרתם – כל החשק יצא לכם. ברוך השם, לא חסרים לנו נושאים אחרים להתווכח עליהם כמו שבת, יחס לגויים או הדתה.

אמריקן ביוטי

עוד השלכה הוליוודית שנעשית על המאבקים הדתיים פה הוא הנושא הלהט"בי. אבל כאן העניין יותר מורכב. ראשית, אכן יש קושי גדול לדת היהודית להכיל או לאשר כל מה שקשור לנושא. ישנם איסורים ברורים וטקסים מוגדרים שלא ניתן לגעת בהם בניגוד לתיאוריות מדעיות שפירוש התורה יכול לסבול אותם. שנית, נראה שהדתיים עצמם נכנעו לתסריט ההוליוודי ושמחים להשיב בטיעוני נגד מן התרבות האמריקאית. האוזן התרגלה לשמוע על כמרים קתוליים הומופובים ביום ופדופילים בלילה. העין שבעה מלראות הפגנות של "כנסיות שנאה" בדרום ארה"ב נושאים שלטים נגד להט"בים. הקיבה כבר קיבלה בחילה ממטיפים נוטפי ארס המדברים בשם ישו. לכן, פה בארץ הקודש הרבנים יזכו לאותה אדרת בדיוק. נכון, יש רבנים שתקפו מינית. נכון, רוב הרבנים בעלי דעות הומופוביות. אבל לעזאזל, אל תעשו מהרבנות הראשית כאילו הייתה הותיקן. קל מאוד לחשוב בקטגוריות הוליוודיות, אבל המציאות היא לא כזאת. הדגש בדת היהודית הוא על הפרקטיקה ועל המסורת ולכן הדיון צריך להיות כזה ולא לעסוק בתיאוריות מגדריות על מבנה המשפחה. הציבור הלהט"בי אינו שונה מכלל הציבור הישראלי שרובו מסורתי, ולכן גם להט"בים רבים קשורים כך או אחרת לפרקטיקות מסורתיות. איך בכלל אפשר להשוות רבנים לכמרים קתולים? התיאולוגיה שונה, אורח החיים שונה, המגע עם העולם שונה, התרבות שונה. רק השנאה דומה. אבל זה לא אומר שההידברות צריכה להיות דומה.

והדוסים נכנעים. ככה רבנים החלו בהסבת מקצוע לפילוסופים חובבים שבאים להתקיף את התיאוריות המגדריות והפוסט-מודרניזם. הם מקשקשים על מיניות ומבנה המשפחה המסורתי ולוקחים תיאוריות ומחקרים אודות טיפולי המרה נוצרים אמריקאים. אבל זאת טעות גדולה והחטאת המטרה. זהו לא דיבור יהודי.

פעילת של כנסיית השנאה הידועה של קנטאקי (אין קשר לעוף)

פליז, גם תפסיקו לדבר על "הממסד הדתי". הרבנות הראשית כבודה במקומה מונח. אבל הציבור הדתי מתייחס אליה במקרה הטוב בכבוד ובמקרה הרע בזלזול. אין מזימה של הרבנים הראשיים להשתלט על העולם ולגרום לבניין המקדש השלישי. אלו רק פקידים שדואגים לחיים הדתיים במדינה. נכון, היום אפשר להצביע על בעיות ועל ליקויים רבים בתפקודה או בנחיצותה כדוגמת כשרות או נישואין. אבל זאת לא מפלצת תלת-ראשית שכל מי שכיפה על ראשו עומד דום למשמעתה. נראה לפעמים שכל מי שמדבר על ה"ממסד הרבני" אינו יודע את טיב הקשר בין יהודי לבין רבו. "עשה לך רב וקנה לך חבר" אינם נמצאים במקרה ביחד. הרב הוא ידיד-נפש רוחני. הוא מוליך אותך בדרך שלך אל המטרה המשותפת, היא הקדוש ברוך הוא. הוא מעשיר אותך בידע ובחוכמה. הוא לא אפיפיור. הוא לא כומר. הוא לא עורך טקסי מיסה, שומע וידויים או מוכר שטרות מחילה.

מיסטר נו-אינגליש

מה על הדתיים לעשות, אם כן? להתעלם. לא לנסות להגיב באותו מטבע. כי ממה נפשך, אמת מארץ תצמח. לא צריך להתגונן נגד התקפה על היהדות, כי אין התקפה על היהדות. יש התקפה בנוסח אמריקה. ואולי, ההתקפות האלו אפילו עושות טוב לדתיים. לא ממזמן שמעתי על מכר שלי שיצא בשאלה, וכחלק מהתהליך תרם את כל ספרי הקודש שלו. מדוע? כי האדם הדתי בעולם הזה נמצא במגננה אינטלקטואלית. הוא זה שצריך להוכיח את עצמו. הוא צריך להיות המשכיל יותר, היודע יותר, המבין יותר. החילוני נמצא בקבוצה השלטת ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להיות בור יותר, לדעת פחות ולהתקיף בקש את הטענות הדתיות. על הדתי לכן להיות חד ומוכן, ולכן הטענות כאילו-נגד היהדות פותחות בפנינו עולם חדש שעלינו לחקור וללמוד וזה תמיד יותר טוב.

באופן מעניין, כל שלושת הדתות האברהמיות הגדולות רואות בעין שלילית את תרגום כתבי הקודש. היהודים מספרים שכשתלמי המלך תרגם את התורה ליוונית שרר חושך בעולם שלושה ימים. המוסלמים מזהירים בחרם מאת הנביא מוחמד למי שיתרגם את דברי האלוהים שקיבל מג'יבריל המלאך. והנוצרים הקתולים הרשו למאמיניהם לקרוא רק תפילות או קטעים מובחרים מהברית החדשה בלבד. מדוע? כי יש דברים שפשוט לא ניתן לתרגם והניסיון לייבא אותם בצורה המונית בטוח יביא לעיוות. נסו בעצמכם לתרגם לאנגלית את המונח "מצווה". מה זה? Command? לא בדיוק. זה לא בדיוק ציווי, זה לא בדיוק מעשה טוב. כשאני אומר למישהו "תעשה מצווה" – מה כוונתי? כבר ציטטתי את קיפלינג שאמר שמערב ומזרח לא יפגשו לעולם. ככה גם המונח הבודהיסטי של דוקהה לא ניתן לתרגם לעברית-מערבית. זה סבל? לא, כי סבל הוא בעל מטען שלילי. זה חוסר-סיפוק? לא בדיוק. את דתות המזרח אנחנו יודעים לקחת בכובד ראש אינטלקטואלי, אבל כשזה נוגע לעבודה בתוך הבית אנחנו מתעצלים וחושבים בקטגוריות מערביות. אפילו שלושת הדתות בסוף מצאו דרך מעקף על האיסור לתרגום. היהדות אימצה תרגומים קאנונים (אונקלוס), האסלאם מציע לכתוב "פירושים" לקוראן בשפות שונות, ואילו הנצרות נפרצה ע"י מהפכת הדפוס והפרוטסטנטיות בעקבותיה. טוב, חייבים לציין, בסופו של דבר אמריקאי או לא, ההמבורגר של מקדונלדס לא כזה נורא, אפילו טעים.

ודבר אחרון בהחלט

נתתי את הדוגמה של כנסיות שנאה אמריקאיות כשנאה דתית. אז אם כבר הוליווד, יוצרי הסרט "קינגסמן" לקחו את הקלישאה הזאת עד הסוף ממש. מסצנות האקשן הטובות בקולנוע של כל הזמנים. (מכיל אלימות גרפית, לא לבעלי לב חלש)

מכתב פתוח לטרול הממוצע

אילוסטרציה

אני רוצה לכתוב לך, טרול יקר. למרות שתאבד אותי מהשורה השנייה, וישר תקפוץ חסר-רסן אל התגובות לנעץ ולגדף. איך פרצת לעולמי ככה פתאום, איך אחרי כל פוסט שטותי שלך, שלא חשבת עליו יותר משתי שניות, אני מוצא את עצמי פגוע-חרדה, מהורהר, שואל את עצמי שאלות ועונה לעצמי תשובות, מסתובב אנה-ואנה בסלון שעות, ואתה אפילו לא יודע. לפעמים אני חולם שאני עוד יכול לגרור אנשים לדיון עמוק, אמיתי וכן, בו כל אחד מהצדדים מוכן להודות בנקודות החלשות בטיעונים שלו, בו נשמעים קולות חדשים ומעניינים. אבל אני כל פעם מחדש מתבדה, אתה מטיח את אותם טיעונים תפלים ופוגעים שוב ושוב, ואני יודע שהפתרון היחיד הוא לחרוג לצד השני, להקצין עוד ועוד, לנהום כחיות הנוהמות ביער, אבל לא לזאת הייתה כוונתי.

מה זה עושה לך, להגות את אותן מילים שאסור להגות? לשחוט על פרה קדושה ולפרסם תוכן שיזיז כל נפש בריאה מהכסא? כמו סם ממכר, תחושת הניצוח הקלה הזאת, אפשר לחשוב שזכית בויכוח נגד הרמב"ן בכבודו ובעצמו. לך תחפש את הסבתא הבאה שבטעות התחברה לפייסבוק וחושבת, באמת בתמימות, שאתה אדם הגיוני, אוהב ומכבד, אבל תפגוש במפלצת.

והאמת, אני יודע שאתה לא כזה. שאם אפגוש אותך פרונטלית יום אחד, אולי אצליח לדבר איתך בנועם. אולי נסכים שהאמת באמצע, שיש דברים שהם לא ברי-הכרעה. אני מוכן לפשרה. אבל המרחק ביננו, האנונימיות הזאת, לא עושה לך טוב.

אתה, איש העולם הגדול, לא קראת מימיך את קאנט שטען שלא ניתן לחשוב מחוץ לקטגוריות, את ויטגנשטיין שטען שמשמעות ניתנת רק מחוץ לעולם, או את ניטשה שהשכיל להבין את הדפקטים של התבונה המזוייפת שלנו. בכלל לא להזכיר את דיוודסון ותיאורית החסד שלו. ובכל זאת, אתה מתיימר לדבר בשם הנאורות, הקידמה, שלטון השכל הבלתי מתפשר. אבל אם אני קורא אותם, אז כנראה אני לא קורא אותם נכון. אם אני מפרסם מאמר עליהם, אז זה באיזשהי "הוצאת ביבים" שהדעת לא יכולה לסבול. וממלא, למה לבזבז זמן יקר בלקרוא ספר של 300 עמודים, אם אפשר לכתוב פוסט בעל שורותיים, שאת הנזק שלו אני בחיים לא אוכל לתקן?

האם אנשים באמת משתכנעים ממך? לא יודע. אבל אנשים אוהבים להיות בסביבתך. ליצור קהילה המתאחדת בשנאה. אבל כיוון שזה הדבר היחיד שמאחד אתכם, אתם מתפלגים בעצמכם לעוד ועוד קבוצות. מה שנראה לפעמים שאתם רבים כל כך. אמרת לי פעם שאמונה מעוורת את השכל. נכון, אבל יש דבר אחד שמעוות יותר – שנאה.

לותר – הטרול הראשון

אני רואה גם אנשים שמטרילים כנגדך, אבל איני טועה ואומר שהם מהמחנה שלי. כיוון שגם הם טוענים טיעונים רדודים שאינם יורדים לעומק הנושא עליו אנחנו מדברים. אני חושב שאני יודע מאיפה היוהרה הזאת מגיעה. אתה מבין, בדור שלנו כל הידע נגיש, אתה פשוט יכול לדעת הכול. יש גוגל, ויקיפדיה…אבל חכמינו (וסלח לי במחילה גמורה שאני מצטט מהם) הבדילו בין בינה לדעת. את העובדות יש לך כולן, אבל אתה לא מבין. כל הנתונים פרוסים לרגליך, אבל אתה פשוט לא רואה את התמונה. ולא, אני לא מדבר שטויות, כי אם כן, הרי שאנחנו לא צריכים את האוניברסיטאות שילמדו. כשעשיתי את התזה שלי למצוא את הידע היה קל. אבל למשך שנה וחצי רק עבדתי על ניסוח הטיעון. לעסתי אותו היטב היטב, כדי שתוכל אתה, בסופו של דבר, להגיד לי "איזה שטויות, הנה מאמר שאומר בדיוק להיפך". ידעתי, טרול שלי, ידעתי, אבל אתה ממשיך להשוות תפוחים ותפוזים.

ובעצם הבעיה הזאת, של הידע הנגיש כל כך מול הרדידות האיומה שבה אתה זורע את השקרים שאתה בעצמך לא מאמין בהם, היא בעיה עתיקה. הפרוטסטנטיות הולידה גל של אנטישמיות. נכון, זה היה בכלל לא נחמד מצד הכנסייה הקתולית לשמור לעצמה את כל הידע, אבל עם זאת, הם שמרו מההמון את הטקסטים הבעייתיים, את האפשרות להוציא פסוק מהקשרו ולהתפרע בכאוס. ברגע שלותר התחיל להפיץ את התנ"ך, זהו, אתה יכול להבין מה שאתה רוצה ולטעון שזה אבסולוטי כי זה כתוב בתנ"ך – ולכן גם האנטישמיות געתה. אם אתה טיפש, אתה תסיק מזה שהדת היא איומה. אבל אם אתה חכם קצת יותר, תבין כי אתה עושה בדיוק אותו דבר. "זה כתוב בויקיפדיה!" "אלו נתונים מאומתים!". נכון, אבל יש אבל, לא?

תבין, טרולי היקר, כי אתה כל כך מפספס את הנקודה. אתה מביא לי כל מיני אגדתות מהגמרא שמביכות אותי כל כך, שאני באימה פותח מהרש"א ומנסה לפרשן. אבל זה לא העניין. התלמוד לא היה מוקד גאווה לעמנו במשך דורות בשל גרעפסים של שום שתקעו התלמידים בבית המדרש של רבי יהודה הנשיא. אלא זאת המתודה, הפלפול, השקלא וטריא, גם אם זה עוסק בבניינים שעפים בשמיים, ואת זה אתה לא יכול להביא בפוסט בפייסבוק.

אתה אומר שאני מלא סתירות ובעיות, שחי בדיסוננס חזק. ובכן, מי לא? האם בתפיסת העולם האתאיסטית שלך אין קושיות? האם לא שמעת בימיך על בעיית הריאליזם הנאיבי שגם דוקינס הודה שאין לו פתרון עבורה? על שאלת האינדוקציה שיום וראסל שברו עליה את הראש? על תחום האפיגנטיקה שמזעזע את הקרקע תחת תיאורית האבולוציה הקדושה? אני לא בא ואומר שאלו דברים ניצחים שיגברו עליך, אדרבא, אם תכיר בחולשותיך, הדבר רק יחזק אותך. ואישית, אני אעריך אותך הרבה יותר.

התשובות שאני נותן לך הן לא אפולוגטיקה. כי אם הן היו, הייתי מודה שאתה בעקרון צודק. אני מפרשן ומתרץ, כי זאת חובתי וככה זה עובד אצלנו. אילו לא הייתי מפרש, היינו נשארים עם גרסה מאוד פונדמנטליסטית של החוק הדתי שלנו. זוכר מה סיפרתי לך על לותר? אז אותו דבר. מרגע שהיה טקסט, היה גם פירוש נלווה ומקובל. וזה לא תלוי אם זה טקסט קדוש או טקסט אחר. והנה וידוי אינטימי שלי, לפעמים אני אוהב להשתעשע ולחשוב על "בערוגת הגינה" של ביאליק כעל מסיבת חילופי זוגות, אבל אני ודאי לא מאמין שלזה ביאליק התכוון, אחרת לא הייתי קורא את זה בחיים לילדים שלי.

אתה בסך הכול בחברה רעה, אתה חושב שאתה כל כך מגניב עם הקונספירציות שלך, עם הנונקונפורמיזם שלך, אבל כנגדך יש את האויבים שלנו, כאלו ששונאים אותך, תהיה אשר תהיה, ויפנו אליך את אותו נשק. "רק עם חכם ונבון", איפה? איפה?

אני מודה, אתה מצליח כל פעם לייאש אותי, להגיד לעצמי, "בשביל מה?". מחר יבואו בעבודה ויספרו לי שהם קראו באיזה אתר על איזה שטות, אני אכתוב על זה פוסט, שבמקרה הטוב יזכה לצפיות של אנשים שיש להם כוח לקרוא. אולי האינטרנט הוא לא המדיה הנכונה לפעול. בזירה הזאת ניצחת. הגיע הזמן לצאת לעולם האמיתי!

טוב, אולי מחר.

ודבר אחרון בהחלט

"בערוגת הגינה של ביאליק". תחליטו בעצמכם על מה הוא מדבר כאן.

איך היהודים רצחו את השטן

יש הרבה דברים שלא מופיעים מפורשות בחמישה חומשי תורה. בין היתר: המשיח, ירושלים, עולם הבא, והשטן. אז מאיפה השטן בא? מסתבר שגם האל עצמו שאל את השאלה הזאת בספר איוב, שם השטן מככב ותשובתו של השטן היא: "משוט בארץ ומהתהלך בה". הוא בא מפה ומשם, גחמה ארצית, מופיע ברקע כדמות מיתית. אבל השאלה המעניינת יותר היא – לאן הוא הלך? בפוסט הבא לא אגע בסקירה מקראית-חז"לית של השטן, אלא במאמץ הפילוסופי היהודי "להרוג את השטן".

העם צריך שטן

פרדי מרקורי – כנראה האמין בשטן. לראיה – החתול. לראיה נוספת – השפם.

הרבה יהודים לא אהבו את השטן. הסיבה לא הייתה איפור אדום מוגזם וקלשון מפחיד, אלא רתיעה פילוסופית רצינית. אחד הוא אלוהים. אין דבר המשתווה לכוחו, ואין סמכות שאינה תחתיו, אין "שיתוף". השטן מאיים על העיקרון הדתי הברור מאוד – "ה' אחד". השטן הוא הכוח הרע, הוא זה שבשליטה בארץ, כי העולם הזה הוא עולם רע. הוא מתעלל בבני אדם כמה שבא לו, מנסה אותם בניסיונות, ולבסוף צולה אותם בגיהנום. לאור התיאור הזה ברור מאיפה השטן בא. יש קושי תיאולוגי לייחס את הזוועות לאל הטוב, וכיוון ששאלת הרע בעולם נפוצה יותר משאלת אחדות האל, אז התפתחה נטייה טבעית לדואליזם, אמונה באל טוב ובאל רע. בימי בית שני היה הדבר נפוץ בכתות מדבר יהודה. הם דאגו לשכתב את ספר בראשית ושמות כך שכל המעשים הרעים (כמו המבול או מכת בכורות) מיוחסים ל"משחית", בעוד המעשים הטובים מיוחסים לאל הטוב. האל הטוב, הם הודו, הוא האל החזק יותר, רק שהוא לא מתערב יותר מידי. המחשבה הדואלית של שני אלים נפוצה גם בדת הגנוטיסטית, מה שלימים נודע כדת זרתוסטרא. הזרתוסטריאנים, דת חביבה שהביאה לעולם את פרדי מרקורי, בשלב מסוים עידנו את התפיסה הכפולה שלהם והצהירו שמדובר ב"שתי פרסונות של אותו אל", בדומה לשילוש הנוצרי. המוסלמים, מבחינתם, קנו את זה והעניקו להם מעמד של "דימי", בני חסות כמו יתר "עמי הספר" (נוצרים ויהודים), בעוד קבוצות דתיות אחרות, כמו היזידים שהחליטו שדווקא האל הרע הוא השווה יותר, נותרו תחת הגדרת "כופרים".

נחזור לסביבה שלנו. הכוח שנתנו אנשי בית שני לשטן היה פתרון לא מושרש, זה היה דבר שאפשר לומר אותו מבלי למצמץ, אבל לא עקרון דתי. עם הולדת הנצרות, השטן כבר היה חובה תיאולוגית. מדוע? תרגיל פשוט בלוגיקה. ישו הוא בן האלוהים, והוא טוב. ישו נהרג ע"י אנשים רעים. אי אפשר להרוג את בן האלוהים אלא אם הייתה התערבות שמימית. האבא לא ירצח את הבן שלו, לכן שחייבת להיות ישות, שוות כוח לאל עצמו, כדי להסביר את מותו של בן האלוהים. כדי לקבל את הצליבה ואת אלוהותו של הבן, יש חובה להאמין ברע.

אבל אנחנו היהודים, חושבים שאנחנו חכמים. עזבו אתכם שטויות, אומר הנביא ישעיהו, יש אל אחד שעשה את הכול. הוא ריפא את הילד בשניידר והרג את הילדה ששכבה לידו. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה". הדואליזם הוא סכנה ליהדות המונותאיסטית. אבל הוא גם סכנה לעולם, כי אם יש שטן, יש גם "בני שטן", שכמובן אפשר ורצוי לעשות בהם פוגרומים. כן, קשה להסביר את הימצאותו של רע בעולם. אבל עוד יותר קשה להסביר למה השטן האלילי מופיע במקורות.

מי אני ומה שמי?

איוב והחבר'ה

הזכרנו את ספר איוב. השטן מופיע בסיפור הרקע, הוא זה שמפיל על איוב את הצרות. לאחר הסיפור הקצר מתחיל הדיון הפילוסופי בין איוב לרעיו, שדנים בשאלת הרוע בעולם. אבל יש משהו מאוד מוזר. בכל הדיון הזה אף אחד לא מעלה את התשובה הברורה – "אה, מה אתה מתלונן, איוב? זה הכול השטן עשה!". גם התשובה הסופית של האל מתוך הסערה שונה בתכלית מתחילת הסיפור, היא לא: "שלחתי את השטן לעשות לך ניסיון". איוב והחברים מנסים להבין למה ה' עשה את הרע, ולמה העולם כפי שהוא. הם פילוסופים אמיתיים שלא מחפשים תשובות קלות. האל יוצא מן הסערה, אבל לא מן המכונה.

אבל השטן תקוע שם. אז הפרשנים ניסו להוציא אותו בכוח. הרלב"ג משתמש במילה כפשוטה. "שטן" זה משהו שמפריע בדרך, כמו המלאך של האתון של בלעם. וכיוון שכל ספר איוב "לא היה ולא נברא אלא משל היה" לפי חז"ל, אז גם השטן הוא משל.

"אלו הרעות המדומות אשר התחלתם מחוץ והוא השטן דרך משל. וקראו שטן להיותו מטה מן הדרך המכוון מהש"י [מהשם יתברך] כמו שהתבאר במה שקדם." (רלב"ג, איוב ב')

השטן הוא שם כולל לסיבות רעות. סיבות רעות יש בעולם. אם איוב שכח להשקות את הפרחים, אז הצמא הוא השטן. וכשהאל שולח את השטן לעשות שמות באיוב, הוא פשוט שולח את הצרות הטבעיות, והעולם מספיק קשה גם ככה, לא צריך איזה שדון עם קרניים. השטן יכול להיות גם שם כולל לחטאי איוב. איוב תם-וישר, אבל כמו כולם היו בו כמה עוונות. אותם עוונות מקבלות שם, "השטן", כי הם מזיזות את הדרך מלהקשיב לזכויות איוב במשפט השמיימי, וגורמות לאיוב לקבל את העונש הראוי לו.

קיצוץ תקנים

השטן מופיע חז"ל גם כדי להעביר מסרים דידקטיים דרך סיפורים, כמו "אל תכניס אורחים עם פסוריאזיס לסעודה מפסקת בערב יום כיפור". אבל אצלם קרה משהו מאוד מוזר. השטן יכול לעבור טרנספורמציות אדירות. הוא יכול להיות אורח נאג'ס או בחורה יפת-תואר, אבל גם מופיע בדמות מלאך המוות, ולפעמים בתור יצר הרע. אבל מהו יצר הרע? יצר הרע הוא דחף פנימי אנושי, הוא חלק מהאדם, הוא נמצא בלב וניתן לשליטה. הוא רע, אבל לפעמים כל כך קטן. "נדמה להם כקור עכביש". הגמישות הזאת, שהשטן ממלא כמה תקנים, מדגישים את הרעיון שיש רע בעולם, ואנחנו פשוט קוראים לו בשמות שונים. החטא הוא רע, המוות הוא רע, והשטן רק ממלא שליחות מבלי יותר מידי כוח. רבי יהושע בן לוי, שנכנס עוד בחייו לגן עדן, הצליח אפילו לעבוד עליו. אבל אתם לא חייבים להאמין בשטן, אמרו החכמים. מי שלא מאמין בשטן, השטן לא קיים מבחינתו, והוא לא כועס, כי אמונה באל אחד באמת זה דבר גדול. מי שכן מאמין בשטן, שידע שלפחות הנזק שהוא יכול לעשות לא גדול. אז אם פגשתם בשטן, תגידו לו "אני לא מאמין בך", ומובטח שהוא ילך בלי להיעלב.

הזה שלא קיים

הרמב"ם היה צריך אף הוא להתאמץ כדי להסביר את הימצאותו של השטן במקורות. לאחר שסיים להגיד לנו מהו אלוהים (או יותר נכון, מה הוא לא), הוא עושה תרגיל פילוסופי מבריק (מו"מ, ג', כ"ב). האל, אומר הרמב"ם, הוא הקיים. למי שלא שם לב, זאת אחת מההוכחות לקיום האל (הטיעון האונטולוגי בגלגולו המוקדם). האל, בהגדרתו, הוא הזה שקיים. (שפינוזה הפך את היוצרות ואמר שהקיים-העולם, הוא האל). להגיד "האל לא קיים", זהו פרדוקס. אם האל הוא היש, אז מהו השטן? טוב, זה צריך להיות ההפך – אז השטן הוא האין! כך נולד הקונצפט שהשטן, לא רק שהוא קטן וחסר כוח, לא רק שהוא מילה נרדפת לעוונות וסיבות מגובשות, אלא הוא בעצם…כלום. העדר. חוסר. מזכיר לי שהוריי יום אחד התווכחו על תליית תמונה בקיר הבית. אימי רצתה לדפוק מסמר, ואילו אבי הציע מקדחה. כששאלו לדעתי, עניתי להם כפילוסוף שהם בעצם מתווכחים על חור בקיר, שזה אומר שהם מתווכחים על כלום…

אז השטן הוא הכלום. ומיותר לציין שהכלום הזה כמובן לא קיים, כי איך יכול להיות קיים כלום? אבל כמו בסיפור על התמונה, הכלום הזה גורם לצרות. אם מישהו לא לומד מספיק, הוא עושה טעויות פאטליות – החיפזון מן השטן. אם הפרה לא תקבל אוכל, כלומר, לא תאכל כלום, אז הרעב יהרוג אותה – כמו שה"שטן" הרג את הפרות של איוב. אז השטן, גם בגלגולו החדש גורם צרות, אבל הוא לא באמת קיים. המלבי"ם, פרשן מהעת האחרונה, פירש בצורה רמב"מיסטית את הפרקים הקשים בספר איוב.

"השטן שהוא ההעדר שהוא מקור הרע וההפסד והחטא וכל ביטול ונזק…אין לו שורש בהוויה". (מלבי"ם, שם, שם)

למרות שהשטן הרמב"מיסטי הוא כלום, כמו השטן החז"לי הוא ממלא כמה תפקידים. הוא זה שמסמל את הרנדומליות, את ה"מקרה" (ההתנהגות הטבעית של העולם שלא מבדילה בין צדיק לרשע) ואת הדמיון המתעתע בנו. הדבר לא מנותק לגמרי ממה שחז"ל הנחילו לנו – מוות הוא העדר חיים מוחלט, ויצר הרע הוא דמיון. בקריצה נוספת לשפינוזה, את האתיקה שלו אפשר לסכם כך: הדבר הרע הוא הדבר שגורם העדר. טיפשות – העדר חוכמה, מוות – העדר חיים. עוד השפעה רמב"מיסטית על שפינוזה.

כמו עלוקה למת

בחסידות ובקבלה קרה משהו מוזר. הקבלה שהתחילה לדבר על אלוהות נזילה שעוברת ממקום למקום, דיברה גם על "סטרא אחרא" במקום על שטן, זה הצד השלילי בעולם, אבל עדיין הוא מתקיים ברצונו של האל. הצד הזה מתחזק כתוצאה מכל מיני דברים, ובין היתר גם מדיבור עליו, כך שאם אתה לא מדבר על זה, תיאורטית – זה יכול להעלם כליל. השטן, שהוא כבר לא ממש שטן פה אלא קליפות ומחיצות ביננו לבין הבורא, הוא מעין טפיל אלוהי, הוא יונק מהצד הטוב, גורם קצת נזק, אבל לא יותר מידי וכמובן שניתן להדברה. מהאפס הרמב"מיסטי השטן הופך להיות "שלילי ממש", כלומר –הקיום שלו הוא תלוי במישהו אחר, פרזיטיות. האדמו"רים הקפידו לכנותו ה"ניטש-גוט" (הלא-טוב) שתואם בצורה נפלאה להגדרה לעיל, או ה"בעל-דבר",  כלומר, הזה שרוצה ממנו משהו. קרציה השטן הזה.

השטן בפנסיה

היום השטן לא מפריע. הוא מופיע מידי פעם במשלים חסידיים או בקריאה בטקסטים העתיקים יותר. אבל לא תמצאו אותו ביהדות המדוברת (לגבי ראש השנה – אכן דורש הסבר). אנשים מפחדים מעין הרע, טוענים להתגלות עם צדיקים מעולם האמת, אבל השטן לא תוקף אותם. מי שמתעניין בו אלו מיסטיקנים הרחוקים מהמחשבה היהודית, נערים מרושעים שעושים מעשים זוועתיים בחיות בית, או חובבי בולגקוב. כפי שמספרת הבדיחה הידועה. רבי אחד פגש ב1880 את השטן על גשר באירופה. השטן רץ אנה ואנה ולא עצר לשנייה. הרבי שאל למעשיו, והלה ענה לו: "אין לי זמן! יש לי מלא עבודה! צריך לשכנע את היהודים לעבור עברות!". בערוב ימי במאה ה20, פגש שוב הרבי את השטן, אך הפעם הוא התבונן בנוחות על הנוף ועישן סיגריה. "מה קרה? אין לך עבודה?" שאל הרבי. "לא, עכשיו אתם עושים את כל העבודה בשבילי, אז יצאתי לפנסיה…"

גם ברוסיה מאסו – אין כניסה לשטן ופמליתו. (ע"פ בולגקוב)

אולי יש משהו נכון בבדיחה. התשובה של ספר איוב לשאלה: "למה יש רע בעולם?" היא על דרך היהדות – תשובה בשאלה: "מדוע אתם לא עוצרים את הרע?". יש מספיק פושעים שאנחנו מתעצלים להכניס לכלא, יש מספיק עוולות שאנחנו מעלימים עין מהם. לא צריך שטן כשיש בני אדם.

 

ודבר אחרון בהחלט

מתוך דומינו גרוס

על ראשי שנה שנרצה לציין, וכאלו שלא

למניינם

כל שנה אותו סיפור. אחד בינואר מגיע, והחברים יוצאי ברית המועצות מאחלים לי "נובי גוד" שמח. חברים מסורתיים אחרים יוצאים למסיבות, קטנות או גדולות, בהתקדש עלינו ה"סילבסטר". ורק אנחנו הדוסים יושבים ספונים כנביאי זעם בביתנו וממלמלים לעצמנו על חוסר הרגישות ההיסטורית של אחינו התועים.

ארגוני ההחזרה בתשובה עושים מאמץ כביר כדי למנוע מן ההמון להתקרב לחגיגות הסילבסטר – אותו הם רואים כראשון במעלה ממש כמו נישואי תערובת ואכילת שקצים. האם יש בחגיגת הסילבסטר עבירה של ממש? לשאלה הזאת הם לא עונים, אלא פונים לצד הרגיש, לליבם ההומה של אותם יהודים ונוגעים באותם קלישאות שאפשר לסכם בצקצוק חך והרמת גבה. "סילבסטר היה אנטישמי יותר מהיטלר", "זה חג נוצרי, הברית של ישו" ועוד. אף על פי שאני מגלה סקפטיות גדולה מאוד גם בעובדות הללו, נמנעתי מלציין את החג רק בשל סיבה יחידה: כיוון שהוא מצוין במפורש במשנה. במסכת עבודה זרה פרק א' מונה המשנה את חגי הנוכרים:

"ואלו אידיהן [=חגיהם] של גוים: קלנדא, וסטרנורא, וקרטסים, ויום גנוסיא [=הכתרה] של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר."

ומהי "קלנדא"? מפרש רבינו עובדיה מברטנורא: "שמונה ימים אחר תקופת טבת".

"תקופת טבת" זאת הדרך העברית להגיד 25 בדצמבר. וכעת תשאלו, איך זה יתכן אם היהודים סירבו להשתמש בלוח השנה השמשי? ואענה- חס ושלום! לוח שנה הלועזי שימש מאז ומעולם אלמנט חשוב ביהדות: ברכת החמה מתרחשת פעם ב26 שנה ב"תקופת ניסן" הלא היא ה7 באפריל, ב"פיטום הקטורת" אנו מוצאים שהיו מכינים 365 מנים של קטורת במקדש כמניין ימות החמה (+3 שהיה מכניס כהן גדול ביום הכיפורים), ובכלל – המצווה הבסיסית ביותר של היהדות, עיבור השנה, תלויה במהלך השנה השמשית. היהודים ספרו וציינו את הנקודות הקריטיות של השנה הלועזית: נקודות הקיצון והשוויון של היום והלילה. התעסקות בלוח השנה נחשב למצווה אצל החכמים, וכך כתוב במסכת שבת: "מניין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות [4 העונות ו12 החודשים כנגד המזלות]? שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". בויקיפדיה תמצאו ערך מאוד מפורט בעניין.

[הערת אגב: בעל "תרומת הדשן" מזכיר במפורש את ה"נייא ייר" – החל שמונה ימים אחרי חג המולד כחג שאסור במסחר עם גויים כמפורש בהלכה]

היירצייט של לנין

אם כן, הראשון בינואר אינו אלא גזרת הכתוב – הוא מצוין מפורשות ברשימה, ללא נימוקים נוספים. הפרשנים מעלים השארות: הברטנורא מציע שאולי מה שנחגג הוא שמחה לשם נקודת ההיפוך – הימים הולכים ונעשים ארוכים יותר. (פלוס איזה סיפורון על האדם הראשון). ה"עיקר תוספות יום טוב" מציע ש"קלנדא" הוא "קלן דיאו" שביוונית פירושו: "מלכות האל", ובכך מקנה לו ערך דתי-נוצרי, ואילו הרמב"ם לא אומר דבר.

כך או אחרת, כל תרבות אחרת שהתלבשה עליו הוסיפה דברים משלה והותירה רק את התאריך, ולכן הסיבות למה לא לחגוג את הסילבסטר מופרכות, שהבעיה היא בתאריך עצמו.

אבל, אילולי התאריך עצמו לא היה מצוין, האם היה נימוק של ממש לאסור את חג ה"נובי גוד"? כנראה שלא. אדרבא, זה החג היחיד שאולי היהודי מברית המועצות היה יכול להתחבר אליו. בניגוד ל"אחד במאי", "יום סטאלין" ושאר מועדים לשמחה של המפלגה הקומוניסטית, ראשית השנה היה חג אזרחי, שאת צביונו קבעו האזרחים, והיה מנותק מכל אלמנט אידיאולוגי.

השנה חנוכה חל להיות בחג ההודיה. (או להפך?) יהודים אמריקאים ריבם לא ויתרו וחגגו את שניהם גם יחד.

ומה בעצם הוא שונה מחג ההודיה האמריקאי, אותו חוגגים עד היום הזה גם יהודים אולטרה-אורתודוקסים בארה"ב? או יום העצמאות הישראלי, אותו חוגגים גם סתם יהודים כשרים שלא משתייכים למחנה האנטי-ציוני או הציוני-דתי? הרי כל יום הוא כשר להודות ולהלל לקב"ה?

נראה שזאת הבעיה הגדולה ביותר באחד לינואר – זה שלמעשה אין בו שום תוכן מלבד התאריך. עמים ודתות שונות ניסו לצקת בו תוכן, אבל הם והניסיונות שלהם חלפו. התאריך מעולה, קל לזכור, ולכן כולם רצו לתפוס אותו. אבל הוא היה יותר מידי דומיננטי ובלע כל משמעות שניסו להכניס בו. ואולי מה שרצו להגיד לנו חז"ל שאסרו את אותם "ימים חזקים" כמו נקודות השוויון וקיצון השנתיים, זה שלא התאריך גורם – אלא התוכן. שלא נעלה על דעתנו שלזמן יש משמעות מיסטית מעבר לכמה ספרות שהחלטנו לכתוב על פנקס הצ'קים. האמונה היהודית גורסת שהמועדים היהודים ניתנו ע"י ריבון העולמים בידי חכמי ישראל, שיכולים להזיז אותם ו"לשחק" איתם כרצונם ע"י עיבור שנים וחודשים, כל עוד זוכרים שחודש האביב מיוחד לא כי הוא באביב אלא "כי בו יצאת ממצרים", וכל עוד זה מתקיים – הוא יכול לחול במרץ, אפריל או מאי. הקביעה של ראשי חודשים בצורה גמישה (יחסית) קודמת לאמירת ההלל והמוסף באותו ראש חודש: אם תרצו, אנחנו סופרים לאחור לפני המסיבה ולא בעיצומה.

מי שמט את השמיטה?

והנה אנו מתקרבים לעוד ראש השנה – שנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה. השנה הבאה תהיה שנת שמיטה, כיוון שתמה ספירת שבע השנים מהשמיטה הקודמת. מצוות השמיטה ממלאת את השנה כולה בחסד ואמת – האדמה נחה, היבול הוא שייך לכולם, עושים ריסטארט לכל החובות וכל המעמדות, שבים איש-איש לשורשו, מתאפסים על עצמנו.

בעולם ההלכתי כיום יש כמה שיטות הנוהגות בקשר לשמיטה. השיטה המקילה ביותר היא "היתר מכירה" – לפיה מוכרים את אדמת ארץ ישראל לגויים, ואז טכנית לא חייבים לשבות עליה (עשיתי השטחה נוראית, אבל זה בגדול). לדעתי, יש פה ביטול בוטה של המצווה – ונראה ששכחנו שהמצוות נועדו שנקיים אותם ונלמד מהם לקח, ולא נמצא דרכים מתוחכמות לדלג מעליהם כמשוכות. השיטה היותר מחמירה היא השיטה המקורית הנוהגת כבר דורות – "אוצר בית דין", לפיה האדמה ממשיכה לתת יבול בצורה פראית, והיבול הזה נמכר במכירי שינוע ע"י בית-הדין לכל העם. השיטה הכי מחמירה היא לא לאכול מהיבול של ארץ ישראל כלל ולצרוך שנה שלמה גזרים מהולנד ונענע מירדן.

ולכן איני מבין את אלו שמבקשים להעביר את התוכן הזה מעיניהם. להתעלם ממנו, לוותר על המצווה. היהודים שמבקשים להחמיר יוצא שהם המקילים שבמקילים: אני שומע אותם אומרים שהם לא סומכים על "אוצר בית דין". שומו שמיים! הרי זאת כל המצווה כולה! שהבית דין ימכור את היבול של אותה שנה במכירים שווים לכל נפש, שלכל אחד תהיה הזדמנות לקבל אתרוג נאה או עגבנייה מהודרת. אבל הם מבקשים להחמיר ולקנות "יבול חו"ל", כי הם לא סומכים, ונמצא שהם עקרו את המצווה כולה.

[בקשר לפרוזבול – אכן מצוות שמיטת כספים הולכת פה לאיבוד, אך מדובר שהדבר גרם לבעיות בנקאיות רציניות, כפי שידוע. מכל מקום, יש מי שאמר ששמיטת כספים לא נוהגת בזמן שאין קרקעות, ומי שיכול טוב שיקיימנה בקצת בכל אופן]

אותם אלו שמבקשים לבטל את השמיטה ע"י הימנעות ממצוותיה, מבקשים להפוך את הלוח העברי ללוח משעמם – את ראש השנה העברי לראש השנה לועזי, תאריך בעלמא, חסר תוכן, שנחגוג בו בעצם…כלום? לרוקן את התוכן מהמועדים העבריים.

ובסוף החודש הזה החברים יגידו לי "שנה טובה", ואני לא אכעס בכלל, כי אין על מה לכעוס, לא שרצחנו את ישו או משהו. אחייך לשכנים ואומר להם: "א גיט יארן!" (שנה טובה), כמנהגם של זקני אשכנז, שנהגו לאחל בכל יום בשנה "שנה טובה". אם תחליטו שהיום אתם מתחילים את השנה שלכם, בבקשה, אבל תעשה משהו עם ההחלטה הזאת, כדי שתהיה משמעות באמת לאותו יום.

חג מולד טיפוסי במרכז חסידי חב"ד (770, ניו-יורק, איסטרן-פארקווי).

דבר אחרון

בליל חג המולד ובליל הסילבסטר, יהודים רבים נהגו שלא ללמוד תורה או לעסוק בכל דבר שבקדושה, כדי לא להרבות בכוח לכוחות הטומאה ששוררים באותו לילה הקרוי בפיהם "ניטל נאכט". חוקרים רבים סבורים שהסיבה האמיתית היא בשל פוגרומים שהיו נפוצים באותם ימים, היהודים לא היו יוצאים בלילות לבתי המדרש. עד היום המסורת נשמרה ובישיבות רבות ליל חג המולד מצוין מידי שנה באדיקות במשחקי שחמט המוניים. היו אדמו"רים שנהגו לחתוך נייר טואלט לשבת עבור כל השנה באותו לילה, כדי להראות שהנצרות היא "הפרשה" של היהדות. (סוג של הפרשה שמצריכה נייר טואלט?). למען האמת, אני גם תפסתי טרמפ על התירוץ הזה וכבר שנים שבלילות ה"ניטל" אני מקפיד לקרוא ספרות מד"ב, פנטזיה ומיתולוגיה (טולקין ודומיו), בעוד שיתר השנה איני נוגע כלל בספרים האלו. והמבין יבין.

ודבר אחרון בהחלט

לאה גולדברג כתבה על ה"מכורה", כלומר המולדת שלה, שיש בה שבעה ימים של אביב בשנה ו"סגריר וגשמים כל היתר". למרות שחווינו חורף של ממש בשבוע האחרון, נראה שדווקא ההפך הוא הנכון בארצנו הצייה. אלא שלמדתי לא מזמן שלאה גולדברג כתבה את השיר על מולדתה שלה, הלא היא ממלכת פרוסיה שמלכה ומלכתה הוגלו ע"י הנאצים ולכן "למלכה אין בית ולמלך אין כתר".

היא גם כותבת שיש "רק שבעה ימים חגים בשנה". אם הארץ המדוברת היא פרוסיה הגרמנית, האם יש לספור גם את הסילבסטר?

דברים שהאהבה תלויה בהם

"איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר"

אי שם בחדר קטן בהוליווד

קח ת'גלובוס. לקחתָ? יופי. עכשיו עצום את העיניים וסובב אותו, כן ככה חזק. שים את האצבע. בחרת מדינה? יופי. גם אם נפלת באמצע האוקיינוס תדמיין שגילית אי בודד סודי. עכשיו קח את הספר הזה. אל תשים לב לכריכה, או אפילו לתוכן, זה לא חשוב וזה סתם משעמם – זה ספר שסוקר את ההסטוריה כולה מראשית הבבלים דרך רומא, ימי הביניים, שנות השישים עד נפילת חומת ברלין. דפדף במהירות ותעצור כשאני אגיד סטופ. סטופ! עכשיו תכניס הרבה דם, אלימות, כריתת ראשים, צליית איברים והקטרת חלבים. אה, ואל תשכח להכניס זימה. הרבה זימה ומיניות. סקס? מה פתאום! לא נראה פה אפילו חדירה קטנה, חלילה לנו, הרי זהו מעשה אינטימי המבטא אהבה. פשוט כדי להמחיש את העלילה, למלא זמן מסך וסתם למשוך אנשים, תכניס פה קטע, שם קטע, פה פרק שלם, גילוי עריות, אפשר גם מאותו המין, פרו ורבו ומעשים טובים. סיימת? מזל טוב, יש לך סדרה חדשה של HBO.

סדרות של HBO - יש אחת בלי עירום?

 

עכשיו מעונן

אמרו לי שכל כך חבל שאני לא רואה "משחקי הכס", אבל גם מזל כי זה לא בשבילי. אמרו לי שגם את הספר לא כדאי לקרוא בשל ריבוי קטעי גילוי עריות, אונס ורצח. (אף על פי שגם בתנ"ך יש כמות לא מבוטלת מאותו החומר). לא, אני לא בא להתמרמר ולזעוק על אובדן מוסריות החברה שלנו – כי אני לא רשאי לקבוע זאת. אני גם לא עומד להפנות אצבע מאשימה לכיוון מישהו או משהו עקב המקרה הבוגרשובי האחרון. אבל מה יש לדור שלנו שאובססבי בעיסוק המיני? זה נוגע לכולם לא משנה אם זה מגיע מהצד המתיר כגון פוקו, ילדי וודסטוק, אנדי וורהול, יוצרי התרבות. או מהצד האוסר – בעיקר מן המגזר הדתי והמוסרי הכלל-עולמי. מה יש במנגנון הזה שמעסיק את הדור שלנו? בדורות קדומים יותר, אף על פי שתמיד חוסר-מוסריות מינית נחשב בעייתי, ההתמודדות מול היצר המפעפע, נחשבה להתמודדות קלה יותר מאשר שאר המעשים הלא מוסריים. משנת חז"ל: "הרוב בגזל, מיעוט בעריות וכולם באבק לשון הרע" – שמה את העניין המיני במקום של כבוד, אבל לא דחוף. גם הרמח"ל מזכיר את העניין המיני כבדרך אגב במסילת ישרים. נראה שחלק מן התנאים, לפחות אלו בעלי יכולות סוציאליות גדולות מעמיתיהם, דיברו עם נשים בלי התגרות רבתי של היצר (והיו גם איספור מקרים הפוכים, יש לציין). ההתייחסות למין הייתה דבר טבעי. קשה לאדם עם זה, ולכן גם אלו ששלטו ביצרם נכנסו להיכל התהילה. לאנשים שחטאו, הייתה אפשרות לתקן – וייתכן שהיו נושאים מעמד מיוחד עקב חטאם. אבל זה עדיין לא כזה ביג דיל.

אוי ויי! כולנו נוצרנו ממגע מיני?

היו חלוצים בתחום עד שהגענו עד הלום, אבל העניין התעצם, לדעתי, רק לאחר מהפכת "הכפר הגלובלי" שבעצם הכניס את כולנו לסירת ערכים אחת – לכל העולם יש הסטוריית ערכים משותפת. כל זאת לכאורה, וברור שלמרות שהיום לבחור הישיבה מבני-ברק, לנער בית הספר מטוקיו ולנזיר הצעיר מכיכר פטרוס פחות או יותר אותה השקפה על הנושא המיני (כי זה מה שמביאה איתה הפרסומת לקוקה קולה), ברור שלאבותם היו מסרים שונים. אבל זה נשכח ולא נראה – כיוון שההווה משכתב את העבר. המחשבה השלטת הגיעה, לדעתי, מן ההסתכלות הנוצרית-קתולית למין, שהיא הסתכלות של בושה, אשמה, לפשוטי העם, בהמתיות, איכסה-פיכסה. אף ה"נועם אלימלך" אומר על "דע מאין באת – מטיפה סרוחה", שחטאי טיפה סרוחה, כלומר: חטאים מיניים, הם המזכירים לנו הכי טוב מאין באנו, כלומר – השפעתם כ"כ חזקה עלינו, עד שמיד אחרי החטא אנחנו מחפשים להתוודות ולחזור בתשובה. ואיזה מזל שיש כומר לבוא להתוודות אליו. אה, שכחנו, למרות שאנחנו אוחזים בגישה הזאת, אנחנו לא נוצרים. טוב, נוכל להסתמך בדבריו של אוסקר ווילד שאמר: "לא הכומר מכפר, אלא עצם הוידוי מכפר".

אוסקר ווילד - ראשית הדרך

 

היא לא עונה

ומה אצלנו? התורה היא מאוד ראליסטית. היא יודעת עם איזה חומר היא מתעסקת – בני אדם. לבני האדם יש צרכים, רגשות, ולפעמים הם עושים שטויות. לכן התורה מאפשרת לכל מיני יצורים הלכתיים לחיות בקרבה, עדיין תחת כותרת "יהודים". התורה לא חיה באשליה או בבועה שאדם יתאפק ויכבוש את יצרו, אלא מכירה גם בצדדים הפחות נעימים או פחות רוחניים, לדוגמא אדם עתיד ליפול ולחטוא עם אישה, ולכן התורה מבדילה בין בעילת זנות לבעילה לשם קידושין. הגמרא מתארת מקרים של אישה שבא עליה מניין גברים – מה דינה? מה דינם? גם בחובות עוסקת ההלכה: גבר שלא מצליח לספק את אישתו, רשאית היא לבוא לבית הדין ולדרוש גט (מצוות "עונה"). התורה שבכתב מציינית מקרים של אונס ושידול, וגם מקרים שהיו נפוצים בעולם העתיק של אישה בשבי. בעוד שהסיפורים על התגבשותה של הנצרות עוסקים בקדושים מעונים מינית, הקורפוס שלנו כולל את בנות לוט, תמר כלת יהודה, האורגיה ההמונית עם בנות מואב, דוד ובת שבע ועוד ועוד. כי זה חלק מהחיים שלנו, אין מה להייפייף…לפעמים צריך להתעסק גם בקקי (ברכת אשר יצר, אמרתם היום?)

פנויים ונהנים, ארוסים ומתבאסים.

טוב, עכשיו שברור שאנחנו לא מסתירים כלום, מה האג'נדה? מין הוא צורך אנושי. כמו אוכל, אם לעשות השוואה די בנאלית. המטרה של האדם הוא שיחיה בעולם הזה בקדושה. ולמעשה המטרה היא שתיים: שיחיה, ובקדושה. אם אתה אוכל, תכניס את האכילה שלך לגדרים של עבודת ה' – תן מעשר, תברך, תמנע מעצמך מספר תענוגות בכדי לעבוד את ה' תחת ההקרבה הזאת, ובכך אתה חי – ובקדושה. "עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל" אומרים חז"ל. האדם היהודי צריך להכניס את פעולות חייו למסגרת, ובכך הוא גם עובד את ה' ע"י חייו הגשמיים, כי זאת למעשה הדרך היחידה: אתה יכול לתת לו רק מהגשמיות שלך, כי אתה בעיקרך יצור גשמי. אז גם במין, תתחום את זה: תגדר את זה על מה מותר ומה אסור, לפני זה לכו תטבלו, ואז תהנו אתה ואשתך מהחיים! ועל הדרך, זכיתם במצווה.

איזה יופי?

ונחזור להתמרמרות שלי על הסצנות המוגזמות על המרקע. הרבה מכנים את זה אומנות. אנסה שניה להגדיר מהי אומנות בזהירות, ולבדוק אם אני יכול לקבל את זה. לדעתי, מטרת האומנות היא אחת ויחידה – לבדר את הקהל. בידור, עבורי, אינו רק צחוק והיתול, אלא כל התעוררות רגש פנימי: גם שמחה ובדיחות, אך גם צער, כאב, בכי, מחשבות מהורהרות, זעזוע או גועל: כל עוד אדם יוצא מסרט, או לאחר קריאת ספר או שיר, או שמע מנגינה נוגעת, והוא יוצא לא כפי שנכנס, הרי האומן עשה את שלו. אומנות לשם אומנות, כפי שהגדירו אותה אנשי המאה ה-19, היא בזויה בעיניי (אף על פי שהם העריצו את היופי, ועל כך מתישהו בפעם הבאה). המטרה, כאמור, היא לא לתת לאמן פורקן, אלא לשעשע ולעורר, ואת זה אפשר לעשות, כמובן, אם לאמן יש מה להגיד והוא נוקב, והוא יודע איך להעביר את זה טוב: פה ללא ספק צריך כשרון ורעיון, אבל אם זה לא מצליח להגיע אל הקהל, חבל על המאמץ.

יונה וולך - תקראי, יבוא לך

 

אלטרנטיבה לסדרות

אתם רוצים אלימות ודם? קחו את "בעיר ההריגה" של ביאליק. יש שם תיאורים שלא יתנו לכם לישון, וגם תצאו עם מסקנה אמיתית לחיים. אתם רוצים מין וחילול הקודש? קחו את "תפילין" של יונה וולך. בשיר הזה היא בעצם מצליחה לגרום לאדם לתהות ולהזדעזע, עד כמה הוא מרסן את המחשבות שלו מלצוף ולדאות, עד כמה רחוק וגבוה הן יכולות להגיע ובעצם כמה אנו מוגבלים מחשבתית ממה שהחברה מכתיבה לנו, ועל זה דיברתי למעלה – חסמים יש מלמעלה ומלמטה.

התפאורה, הסאונדטרק, המשחק, כל זה ב"משחקי הכס" הוא אומנותי, כיוון שהוא משובב נפש. אבל הסקס? לא, זה סתם מעורר את חושינו הגשמיים, ולא נסיק מזה משהו חשוב, זה לא שונה מתקופה לתקופה וממדינה למדינה. איך אמרה וולך, אומרים ישנו סקס אחר, נו שויין, אז אומרים.

דבר אחרון בהחלט

צר לי ידידיי, לא היה לי קשה למצוא סרטונים בנושא הפוסט: אז אני מביא לכם לא פחות משלושה:

על מין ונצרות – מתוך בלאקאדר עונה 2. (שימו לב למשפט הגאוני מ1:35)

הזכרתי את אוסקר ווילד – אז זה פשוט חובה.

ואם כבר אוסקר ווילד, מין ונצרות – קבלו מיגרציה של שני הסרטונים הראשונים (וזה פשוט חייב צפייה!)

 מה הקשר לספירת העומר?

שאלו אותי, אז אני עונה. טוב… זקן זה סקסי. (באדיבות משחקי הכס)

מתוך משחקי הכס

מוזיקה חופשית מדת

מוזיקה חופשית מדת – אינדי ואמונה

בשמחה וצהלה קיבלתי בראשית החודש את השמועה הנפלאה שלהקת of Montreal לה ציפיתי שנים מגיעה להופעה חד פעמית לארץ. למזלי הרב, ההופעה לא "נפלה" בשבת, כך שאוכל להתייצב ולראות פני קווין בארנס לפחות פעם בחיי. כבר כמה שנים אני מאזין למוזיקה הנהדרת של אוף מונטראול, שמצליחה לשמור על "אינדיות" החל משנות התשעים ועד ימינו, עם הקול הצפצפני של הסולן החמוד, הצבעוניות והתארטרליות שמאפיינת כל הופעה וכל עטיפת אלבום. קיצר, כיף שאין כמותו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. האמנם? קחו נשימה, הפוסט היום קצת ארוך, אבל מקווה שמעניין.

פסל החירות

'אינדי' הוא קיצור של "אינדיפנדנט" – חופשי, עצמאי. מוזיקת אינדי היא מוזיקה שמשוחררת מכל מוסכמה מוזיקלית. הקצב יכול להשתנות במהלך השיר, המילים לא חייבים להיות הגיוניות או שלמות, אפשר להשתמש בכלים מכלים שונים או אפקטים מוזיקליים הזויים, הסיפור המועבר בשיר הוא חסר הגיון או איגיוני. אבל בשביל חופש צריך לשלם. המוזיקה קיבלה את הכינוי "אינדי" מסיבות ברורות – בראשית דרכה האולפנים לא הסכימו לקחת סיכון עבור מוזיקה אוונגרדית שלא יהיו לה יותר מידי קונים וקבלתה לוטה בערפל. לכן רוב המוזיקה נוצרה באופן עצמאי, בחברות הפקה עצמאיות או קטנות. היום כבר המצב מעט שונה, כיוון שיש ביקוש למוצר המוזר הזה, אבל יש שאומרים שמוזיקה, ברגע שנגע בה יותר מידי כסף, היא כבר לא אינדי. ונכון, אדם שלא מחוייב להופעות ולכמות מינימלית של דיסקים יעשה מוזיקה יותר טובה. אם כן, פה בישראל האינדי פורח. הרכבים כמו "ג'ק אין דה בוקס" [אינדי טהור – גם מילים נונסיות וגם אינסטרומנטים לא שגרתיים כלל], שרבים מחכים לאלבום שפשוט לא יוצא, ממשיך לעשות מוזיקה מצויינת. פסטיבל "אינדינגב" מוכר כרטיסים כל שנה ונותן במה להרבה צעירים מוכשרים. הקהל הישראלי חכם, הוא יכול לסבול גם להקות כמו "הג'ירפות" למרות מילות השירים הלא מובנות בעליל.

אינדואיזם

אז מה לאינדי ודת? אז יוצרי האינדי היו די ממורמרים שלא נתנו להם לעשות מה שהם רוצים, אז ביצירה שלהם הם יצאו נגד מוסכמות החברה. לא מדובר בפאנק, שמשמעו נגטיב מלא של המוסכמות, אלא בביקורת רצינית והסתכלות על בעיות החברה: בעיקר מעמדות, כסף ודת. מה לעשות, ככל שהדבר יותר עתיק, ככה יותר "יצאו עליו". אלוהים עתיק מאוד, אם לא ידעתם.

מתוך הקליפ של Imagine – הכול רגוע ולבן…

איפה זה התחיל? אני, כחסיד ק"ק ליברפול (סליחה שלא אייתתי את זה ביידיש), אוהב להציג את הביטלס כראשית וגורם לכל דבר תרבותי בחיינו (וראה כאן על הקשר בין הביטלס לצה"ל). ג'ון לנון הי"ד ואישתו יוקו שתחי', צברו את המוניטין שלהם בתקופת הביטלס, אז בשנות השבעים יכלו ליצור מוזיקה חופשית, ולהגיד מה שבא להם. פעילותם הציבורית העניפה כתובה כבר על ספרי ההסטוריה (שביתת מיטה, צילומי עירום, מה לא). אחד השיאים הוא ללא ספק השיר הידוע Imagine. מהשיר נודף ריח מתוק וחם של סופלה שוקולד, עם נגינת הפסנתר המלודית, יחד עם הקירות הצבועים לבן בקליפ, כאילו הרגע הגענו לאברבנאל. אבל למעשה השיר אומר דברים נוראיים, מתריס בחוזקה כנגד המוסכמות הדתיות. המילים:

Imagine there's no Heaven
It's easy if you try
No hell below us
Above us only sky
Imagine all the people
Living for today

Imagine there's no countries
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

ג'ון לנון, ואולי נכון לגבי רוב אמני האינדי, רואה בדת הממוסדת, המציעה בד"כ חבילת נופש בגן עדן לחוסים בצילה, גורם מסכסך המפריע לאנשים לחיות ועל כן יש להיפטר ממנה, או לפחות לשנותה – זה בדיוק רעיון האינדי! התלם, הנורמה – היא לא בסדר, היא רקובה ומעוותת. אנחנו לא יוצאים נגדה (לא פאנק, כמו שאמרנו) אבל חושבים שצריך לעשות את זאת קצת אחרת, דת אינדי. ג'ון לנון אף פעם לא הציג את עצמו כאתיאסט, אלא רק רצה לעבוד את ה' בדרכו שלו, כפי שאמר.

אינדי-קץ-יה

התחלנו בבריטניה, ונמשיך בה- להקת אינדי (אם כי קרובה יותר לרוק) שאני ממש מת עליהם, Franz Ferdinand. השירים שלהם יחסית מיינסטרים: אהבה, אכזבה, רכבות הרים בסתיו. גם הנגינה שלהם היא לא שונה בהרבה משאר להקות בריט-רוק, יש גיטרות, תופים. אבל הם אינדי, כי הם התחילו בקטן וניגנו מוזיקה מסחררת, סוחפת ומצליחה. הם עלו וגדלו עד שיצא עליהם קול שהם לא באמת אינדי. אז הם דאגו לפתוח את אלבומם השני דווקא בשיר אינדי משובח היוצא נגד הנצרות הממוסדת, ומי כמו הבריטים, יוצרי האנגליקניות ותומכי הפרוטסטניות, יכול לעשות את זה? רבים ממילות השיר שאובות מהברית החדשה ומסיפורי האוונגליונים המתארים את חייו של ישו, הקרוי בשיר The Fallen. וכבר משם השיר אפשר לראות את היחס הביקורתי כלפי הדת הממוסדת, הפעם הנצרות. נביא רק כמה קטעים כדי לא להלאות את הקורא:

Some say you're trouble, boy
Just because you like to destroy
All the things that bring the idiots joy
?Well, what's wrong with a little destruction

אמרה מפורשת על ההרס שהביאה הנצרות ע"י האידיוטים – הכוונה היא למסע הצלב הראשון, שרוב משתתפיו היו איכרים חסרי השכלה שלחמו מלחמות קודש והרסו כל מה שבדרכם. גם היום רק אדיוטים הורסים בשם הדת. ראיתי טוקבק יפה שאומר שמטרת הדת היא דווקא לבנות. מוחמד עזר לבנות אפילו כנסיות שנחרבו, והרב קוק אמר אותו דבר אחר כך: שיש דווקא להרבות אור ולא להמעיט בחושך. הגישה היהודית היא דווקא תשובה – תיקון, בנייה מתוך ההריסות והמשבר.

And the Kunst won't talk to you
Because you kissed St Rollox Adieu
Because you robbed a supermarket or two
?Well, who gives a damn about the prophets of Tesco

אין באמת הרבה משמעות, אבל הסממנים הנוצרים (דווקא הקתולים) הקלסיים של השראה אלוהית, קדושים ונביאים מוצגים כמבלבלים ומסיטים את האדם דווקא מהיושרו האמיתי. (קצת ניטשה, לא?)

Did I see you in a limousine
Flinging out the fish and the unleavened
Turn the rich into wine
…
Five thousand users fed today
As you feed us
Won't you lead us
?To be blessed

עוד ציניות על הנצרות: ניסי המצות והיין, המשפט הגדול, והמשיח המהלך בינותינו.

So we stole and drank Champagne
On the seventh seal you said you never feel pain
"?I never feel pain, won't you hit me again"
"I need a bit of black and blue to be a rotation"

צליבת ישו בשבע מסמרים – אם לפי הגישה הנוצרית, צריך לתת את הלחי השניה, למה הצליבה זה דבר רע?

Be they Magdalene or virgin you've already been

מריה המגדלית, הבתולה.

So I'm sorry if I ever resisted
I never had a doubt you ever existed
I only have a problem when people insist on
Taking their hate and placing it on your name

בסוף השיר, נקודת האינדי מועברת בצורה טובה: אני מצטער אם אני מתנגד, אין לי ספק שאתה קיים, רק יש לי בעיה עם כך שאנשים לוקחים את השנאה שלהם בשמך.

מחלות קרדיאולוגיות

אוף מונטראול האמריקאים (כן, לא קנדים), לעומת הסקוטים החביבים לעיל מנסחים את נקודת העצבים הדתית שלהם בצורה יותר חריפה. בשירם gronlandic edit הם מקוננים על כך שהם רוצים לגעת באל, לאחוז בקדושה, אבל ההדיוטות והמסחור מעכבים את זה כל כך. השיר עצמו פותח בהצהרה:

The surrealists were just nihilists with good imaginations

הסוריאליסטים היו רק ניהיליסטים עם דמיון טוב.

I Guess it would be nice to give my heart to a god – but which one do I choose? All the churches fill with losers, psycho or confused. I just want to hold the divine in mine and forget all of the beauty's wasted.

השיר עצמו, כמו רבים משירים, כולל אפקטים כנסייתיים (אקו שמרגיש כמו מקהלת מלאכים קתולים מעל הראש), כדי להמחיש את הנקודה שיש אלטרנטיבה לדת הקיימת. גם אצלהם יש עקיצה לתרבות הקדושים הנוצרית (קדוש נוצרי שחושב מחשבות זימה, טרנסג'נדר שמתפלל לקדוש שהוא המציא).

אלבומם האחרון של אוף מונטראול – העיצוב הסוריאליסטי עקבי לאורך כל שנות הלהקה

בשיר אחר שלהם (באלבום האחרון לעת עתה, False Priest – שאף השם מבטא סלידה מהדת) המסר מועבר בברירות:

When will certain people realize
An afterlife is nothing to live for
Nothing to die for, nothing to fight for
If those in this life are not sacred
Then nothing that's a part of it is sacred either

If you think God is more important than your neighbor
You're capable of terrible evil
If you think some prophet's words are more important
Than your brother and your sister
You're ill and you're wrong

המילים צורמות לאדם מאמין, אבל שימו לב – היציאה היא נגד הממסדיות. הם לא אומרים "אין אלוהים" אלא "בואו נראה מה באמת יותר חשוב". אולי באמת כדאי קצת פנסתר כדי לבלוע את הגלולה המרה הזאת. בכל מקרה, כך שאנחנו "חולים" אינו חידוש גדול כ"כ. שלמה גם כתב בשיר השירים "חולת אהבה אני". וואלה, שלמה, לך תחתום אצל אלפנט6.

לוחמי חירות ישראל

מה אצלנו בישראל? הזכרנו את הג'ירפות, בשירם ("שיטין", כמדומני) הם אומרים "אני שונאת יהדות, אני רוצה להיות מקורית". אבל השיר מלא בנונסנס גם ככה, אז אני לא יודע אם לקחת את המשפט הזה ברצינות. שלום חנוך בשירו על המשיח שכנראה אין לו בלקברי ולכן לא מטפלן, יוצא מנקודת מבט רוקיסטית-אישית על אמונת ה"סמוך" הישראלית. ה"חזון איש", אפשר להגדירו כמייסד החרדיות במדינת ישראל, אמר שבטחון בה' משמעו לא "אני מאמין שיהיה טוב", אלא "אני מאמין שמה שה' עושה זה טוב, גם אם זה נראה רע". כמו שאמרנו, האינדי בישראל פורח, יש קרקע פוריה ודשנה במלא אמונות טפלות. בסוכות לפני 3 שנים התקיים פסטיבל אינדי בת"א: אושפיזינויז, שהוגדר כ "פסטיבל כפירה מיוחד לסוכות בהשתתפות מחללי הקודש" (הרגעו, קוראים חושבי כיפות, זה לא היה פסטיבל של כת השטן, בסך הכול כמה חבר'ה יהודים עושים "ושמחת בחגיך". אפילו חילול שבת לא היה שם). להקות אינדי ישראליות מתעסקות בנושאים מהחצר האחורית של היהדות: שדים, רוחות, פולחן המוות היהודי וכד'.

אז למה אני הולך לשם?

כן. אני הולך להופעה של אוף מונטראול. אני עומד להגיע לשם בצורה רגילה. עם כיפה וציציות בחוץ, עם זקן ופאות (ברוך ה'…קצת גדלו לאחרונה). כי בעצם גם אני עושה אלטרנטיבה, מראה שאפשר ביחד, מראה שהיהדות היא פלורליזם ומאפשרת הרבה חופש פעולה ויצירתיות. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". בזכות המצוות אני חופשי באמת, אני יכול לבחור ולשלוט אם למלא צורך ודחף גשמי שלי ולא חייב לעשות מה שהגוף שלי מרגיש באותו רגע בתחומים הכי אנושיים: אוכל, עבודה, סקס וכד'. זה הוורט שלי לפרשת השבוע, בשלח. יציאה נעימה ממצרים.

ובאותו הקשר

חופשי מכשרות. אוכל איך שבא לנו.

יש אנשים שפשוט לא מבינים. הנה מכונית של רשת מעדניות עם כיתוב מצחיק "חופשי מכשרות".

הודעה נרגשת לציבור

אתם (לא כולם, אבל רובכם) באמת תת רמה. הפוסט הקודם היה בנושא "שדיים". מעניין שדווקא אז כמות הכניסות לבלוג פתאום נסקה השמיימה. כ-100 כניסות לבלוג היו מחיפוש במנועי חיפוש אחר המונח "שדיים". היה גם מישהו שהגדיל וחיפש "סיפורי זימה זקנות" והגיע לפוסט. באמת תתביישו. אבל גם תודה רבה נתונה לאדם אלמוני, אשר חפץ אני מאוד שיחשוף לי את זהותו, שמפרסם את הפוסטים האחרונים שלי בפייסבוק. אני רואה כמות נכבדת של כניסות מפייסבוק, אבל לא יודע מאיפה זה מגיע. אנא הזדהה (יכול להשיב לי מייל בפרטיות bdsshh@gmail).

ודבר אחרון בהחלט.

הייתי (ואהיה) בהופעות של כמעט כל האמנים המוזכרים לעיל. אצל ג'ון לנון לא הייתי, יען והוא נרצח הרבה לפני שנולדתי. אבל הייתי אצל פול מקרטני. בהופעה הוא שר כמה שירים של ג'ון. זה לא טוב כמו המקור. אז הנה משהו קרוב למקור.

מסע ההרג של ניטשה

בבא בובה BA

א(י)נטרנט = סרטן?

היחשתי פעמי לבית הכנסת להתפלל תפילת מנחה. זה לא בית הכנסת שאני מתפלל בו בדרך כלל, פשוט הפעם הייתי צריך לתפוס מניין מוקדם יותר. הקדמתי בדקות מעטות ועמדתי בפינה מכין עצמי לתפילת מנחה ע"י קריאת שגיונו של חבקוק הנביא. בינתיים, אחד המתפללים מסיים את שיעורו על פרשת השבוע (נוח כמדומני). ואוי לאזניים שכך שמעו. "הזהרו מהאינטרנט!" זעק המלמד. "מה זה אינטרנט? אינטר – זה להיכנס." התחיל לבאר (הדיסטרנסילציה במקור), "נ' זה 50 בגימטריה וט' זה טומאה – מי שנכנס לאינטרט נכנס ל50 שערי טומאה". למרות שהקורא יקרא את הסיפור ויצחק, לי יש כמה וכמה סיבות לבכות. האחת, שהמלמד החביב (שעוד פנינים הרבה יצאו מפיו) הוא תוכניתן מדופלם, שלא לומר חס ושלום "משכיל". השניה היא שדברי בלע שכאלו, שמקומם אצל מטיפים נוצרים, מגיעות לאוזניים יהודיות בשיעור שבועי בבית כנסת – מקום שלדעתי, האמונה בו צריכה להיות משלנו, ולא טיעונים מיסיונרים שקל להמציא וקל להפריך. הפניתי פניי לארון הספרים וחיפשתי ספר מעניין בין הרי התיקון הכללי וסידורי "כוונת הכליות" עם כל השמות והכוונות הקדושים. דעו נא רבותיי, כי אמנם בתי כנסת הם לא ספריית גרשם שלום אבל לעיתים ניתן למצוא בהם אוצרות של ממש. ואכן מצאתי מונח בקרן זווית ספר קטן שעליו כתוב "הגות". אלו הספרים שאני אוהב. בשנות ה-80 יצאו מידי פעם בצורת ספרונים קטעים מכתבי עת בנושא מחשבה, הגות ופילוסופיה יהודית. חוברות קטנות אלו הם סיפור הצלחה אשר קשה מאוד להשיגם היום (ובוודאי שלא מדפיסים אותם שוב), למרות שהם מכילים תוכן חשוב מאוד ומעניין. עלעלתי בחוברת וקראתי מאמר מעניין מאוד (של ד"ר לא זוכר מה שמו) על מושג ה"אמת" ביהדות (לא אפרט, אך בקצרה – כיצד גם משל כפי ספר איוב או "אפרו של יצחק" יכול להיות אמת נוקבת). דיפדפתי בספר וראיתי מאמר אחד עם התייחסות להוגי דעות מערביים, בינהם ניטשה ו"מותו של האל". אך המילה "מותו" הייתה מחוקה בדיו כחולה, בליווי הערה "חס ושלום!!". תפילת מנחה התחילה. נישקתי את הספר והחבאתי אותו במקום שאף אחד לא ימצא, כך אני מקווה אם אבקר בבית הכנסת הזה עוד פעם.

אז הוא מת, אז מה?

למה שיהודי יזדעזע מזה שניטשה הרג את אלוהים? זה יזעזע אותו אם האלוהים של ניטשה זה גם האלוהים שלו. האם נזדעזע כשנראה עובד כוכבים שובר את הפסל שלו? כל התיאוריה של ניטשה היא בגדר עובד ע"ז שהניח פסל אחד והלך לעבוד פסל אחר. כי, לאמיתו של דבר, אי אפשר לעולם הזה ללא אלוהים. ולמעשה, ע"י שהרג את האל שלו, ניטשה ברא לעצמו אל חדש בעיניו האפיקורסיות, וזהו אל יותר טוב, יותר נכון, יותר חזק, זה המוסר – המוסר הוא האל החדש של ניטשה, והאל שהיה על הצלב (או אבא שלו) מת. (הערת אגב: ניטשה לא התחיל בכך, אלא השורש של העניין הוא עוד בוולטר). בכל אופן, על דרך מה שאמר הבעל שם טוב, גם מניטשה אפשר ללמוד משהו. הדברים שניטשה הצביע עליהם, אפשר לקחתם ולהבדיל בין טוב לבין רע, וע"י זה לזכך את האמונה שלנו לכדי אמונה טהורה יותר ונקייה יותר משאר אמונות זרות ומרושעות שנתערבבו באמונת הייחוד היהודית הטהורה. נשים לב – כתוב בתנ"ך "אני ה' לא שניתי" – האל עצמו אינו משתנה כתוצאה מהבנתנו אותו או על ציר הזמן (בניגוד לאל של ניטשה – המוסר האוברמענטשי, או האל של שפינוזה – הטבע), אבל התארים שאנו מצמידים לאל משתנים גם משתנים, וזה מה שניטשה עוזר לנו לעשות – להגיע לתיאור חדש ע"י פסילת התיאור הקודם (לפחות בחלקו). ראיה לכך שהתארים משתנים קראנו בפרשת השבוע ("חיי שרה"), שלפני מסעו של אברהם להפצת המונותאיזם נקרא האל "אלוקיי השמיים" – ששלט, כביכול, רק בשמיים. ולאחר מכן: "אלוקיי השמיים והארץ".

לסגור פינה אחרונה בכ'עבה

ריצ'ארד דוקינס - האמנון יצחק של האתאיסטים

דיברנו על אברהם אבינו ועל ניטשה- אז בואו ונאחד בינהם. כפי שאמרנו (ואבאר כבר בזמן אחר) שאי אפשר לעולם הזה ללא אלוקים. תורת הספקנות והפופ-אתאיזם הנהוגה היום ע"י אנשים שחושבים שהם חושבים, ולמעשה אינם יודעים שהפילוסופיה שואלת שאלות חוצות אמונות, דתות וחוסר-אמונה, ומנכסים בטעות זדונית לעצמם את המחשבה והחשיבה, כאילו שמי שמאמין לא חושב (אולי בגלל זה הוא גם לא מפחד 🙂 ), היא שום דבר מלבד פאנקיזם של מרידה במוסכמות (גירסא גיקית של וודסטוק, אם תרצו). על הנצרות כבר דיברתי רבות שאיננה בגדר אמונת ייחוד, ואולי אפילו בגדר עבודה זרה כלילה, בעלת טעויות תאולוגיות חמורות ביסודה, אשר אני מתנגד נחרצות להתחלחלותם לתוך היהדות (דבר שלעיתים קורה, לצערנו). ומה לגבי האיסלם? מקורביי כבר שמעו ממני עשרות פעמים שתי רעיונות שאני חוזר עליהם שוב ושוב. הראשון – הרס הפולקלוריזם (שעל כך אני פשוט חייב לכתוב בקרוב!) והשני – האקסטרניות של האל. אני תופס בדעה שהאל היהודי הוא אקסטרני ליקום, שנאמר – בראשית ברא וכו' – בין האל ליקום יש יחסי בורא-נברא, הוא אינו חלק מהטבע (פאגניזם) או לא חדר לטבע (נצרות, סיינטולוגיה), והוא אינו הטבע (שפינוזה, אתאיזם למעשה). הפעם היחידה שהייתה אינטרווינציה אלוהית הייתה בבריאה (ואולי גם בקיקיון של יונה, אומר בחצי חיוך וחצי רצינות). אמנם, האמונה המוסלמית גורסת שהתורה ניתנה לאותו ישמעאלי ע"י מגיד, המלאך גבריאל, בעוד שאצלנו התורה והמצוות ניתנו ע"י משה, בשר ודם, מכוח נבואתו בלבד – ולא ע"י חדירה אלוהית לתחום האנושי – השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם. משה היה היחיד שהיה ראוי לתת את התורה, שכן הגיע לרמת נבואה שלא הייתה לפניו ולא תהיה אחריו, ורק בעזרת הבנת אלוקים שכזאת אפשר להנחיל את התורה – חוכמה קדומה, אלוקית וניצחית. וכך אנו אומרים: "תורה ציווה לנו משה" – משה ממש! בשר ודם כמונו! לא מלאך! (הערה קטנה: לדור המדבר ניתנו שתי מצוות מפי הגבורה עצמה – "אנוכי ה'" ו"לא תעשה לך פסל" – ולכן באותו דור, לא הייתה להם זכות בחירה לעבור על המצוות האלו, וגם מעשה העגל היה עבירה לשמה לפי דעת הרבה מהמפרשים, שרצו לעבוד ולהידבק בה' ולא להכעיסו, אך לא ידעו כיצד לעשות כן. גם בבעל פעור כתיב רק "ויצמד" וכו' וכו'). הרוצה לעיין בקושיה מהי תורת הנבואה ביהדות, שאינה התעוררות מלמעלה, אלא דווקא התעוררות התחתונים, יעיין ברמב"ם (מורה נבוכים, איך לא? אבל גם בתחילת משנה תורה כתוב בתמצות נפלא ומובן לכל נפש חושבת מעט מהתיאוריה הזאת של הרמב"ם). גם ליבוביץ מביא דברים נפלאים בשמו של הרמב"ם ובשמו שלו.

ולנו נשאר רק לבכות על השכינה שבגלות שמקטינה דעתנו עוד ועוד, וכדברי הרבי מקוצק (האהוב עלי עד מאוד): בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכל של כל טיפה סרוחה.

ברוך המחזיר שכינתו לציון.

ודבר אחרון בהחלט: לחובבי גימטריות…

נוסטרה אטאטה של היהודים

בזמננו אנו

כמה דברים קורים בזמן האחרון. והמעוות והמתוקן מתערבבים זה בזה, תופעות של דת ומדינה משתלבות יחדיו, ברשות קוראי האדיבים, אציג חלק מהן ואציג את דעתי העכשווית (שעוד עלולה להשתנות בעוד שנים מספר).

ההתעוררות החברתית שבזמן האחרון העלתה מחדש את שאלת הדת והמדינה והקשר בינהם. השמאל החברתי מושך בבירור לכיוון שמאל פוליטי ובפרט העצמת הזהות החילונית בקרב הישראלים. רבים מראשי המאבק ותומכיהם משתייכים לקבוצות וארגונים נגד "כפייה דתית" ובעד "הפרדת הדת מהמדינה" ושאר קללות אחרות. האם לתושבי ישראל הדתיים יש מה לחפש במאבק זה? מסתבר שכן, הרב בני לאו נאם באחת מהעצרות וקרא לצדק חברתי נוסח הנביא ישעיהו, צדק של פעם. אני הייתי בעצרת אחרת (למען האמת נקריתי במקרה גמור) ושם דובר על "קץ העולם הישן ב2012". חייכתי מתחת לשפמי על הרוחות המרקסיסטיות שנשבו באויר המהול בריח נרגילות ובירה. הם לא יודעים באמת מה הם רוצים, אמרתי לעצמי.

הציבור הדתי-לאומי התחכם, והוא ברובו לא מה שהיה קודם. אין פה אתחלא-דגאולתא או שאר ירקות משיחיים. יש פה מדינה. יש דתיים, יש חילוניים, והמצב הזה לא עומד להשתנות בקרוב, זה ברור לכולם. להיות "דתי-לאומי" כיום ,משמעו, לדעתי השפלה, לחתור לקיום ישוב יהודי מאמין בארץ הקודש. ניקח לדוגמא את מכון צומ"ת, מוסד "קוקניקי" למהדרין. מטרתו היא לעזור ליהודי שומר תורה ומצוות לקיים את אורח חייו בהתאם לנסיבות שסביבו. אין פה חזון משיחי, וטוב שכך. הרבנים כבר לא חיים באוטופיה שלנצח הישוב העברי בא"י יתקיים, אלא יש לשמרו פן יבוא "חורבן בית שלישי". וחלק מהשימור הזה הוא שימור חברתי-כלכלי, שגם לציבור הדתי יש עניין בו.

שמעתי את אחד העיתונאים ששייך לצד השמאלי (הן פוליטי, הן חברתי) שטען שני דברים. דבר ראשון הוא שאחד מהיעדים שיש להשיג היא תחבורה ציבורית בחינם 24\7, כולל כמובן, את שבת קודש. אולי מבחינה חברתית הדבר נקרא טוב, אולם יהודי מאמין מחזיק בדעה שאין טוב בעולם הזה אלא בקיום התורה והמצוות. אבל הוא אמר עוד משהו בנושא הקמת המדינה הפלסטינית המתקרבת, וזה שאם האו"ם יכיר במדינה, גם עלינו להכיר בה, שכן לא היינו זוכים למדינתנו ללא הכרת האו"ם, ולכן האו"ם הוא הוא היסוד המכונן של מדינת ישראל, ואם נתכחש לעוצמתו, אז ממילא אנו מתכחשים לעצם זכות קיומינו בארץ הזאת שתלויה בחסדי האו"ם אי שם בנובמבר 47'. ושני הדברים אחד הם. ניתוק וניעור התנועה הציונית מכל מימד דתי. האם טוב הדבר?

הציונות קמה כתוצאה מתנועת ההשכלה, והיא באיזשהו מקום המשך ישיר שלה. הציונות קמה מסיבה אחת: נמאס לעם ישראל (לפחות לחלקו) להיות תחת שלטון גויים. כל מי שהוא בעד מדינה יהודית עצמאית הוא ציוני. נקודה. פה ושם ניסו להדביק לציונות אלמנטים דתיים או אפילו משיחיים, אבל בסופו של עניין זה לא צלח וטוב שכך. הגאולה והמשיח הם עניינים דתיים, ועל אנשי הדת להתעסק איתם. אבל זה לא אומר שלדתיים אסור להתעסק בפוליטיקה ציונית! אדרבא, אנו מגזר נכבד ועל כן עלינו להשמיע את קולינו ולדרוש את הצרכים שלנו. אולם, לא לפתח תקוות ולחשוב שהגאולה תצמח מממשלה חילונית, אלא להישאר עם רגלים על הקרקע ולדאוג קצת לגשמיות. ולא להתייאש, זאת לא מדינה דתית, למה נזדעזע שהמדינה ממננת חילולי שבת המוניים או מאבטחת אירועים שלא הולמים את תורת ישראל? המצב לא היה שונה בימי נחמיה, ירבעם או ההלניסטים. אנו נשמור את התורה, נזכיר לאחינו את חוקי ה', ונתפלל חזק חזק שהם יחזרו בתשובה. או שיום אחד ימאס לכולנו ותהיה פה מלחמת אחים נוסח חנוכה.

מסקנתי היא ברורה. איני חפץ בהשתלבות מימד מדיני בדתי. אפשר להסתכל על זה בצורה של "הפרדת המדינה מהדת" ולא להיפך. אין דבר קדוש במדינה, אך יש אפשרויות רבות. המוני בית ישראל צריכים להבין שהציונות היא תנועה פוליטית, ותמיכה בה או התנגדות אליה אינו עניין דתי. אז מה עושים כדי בכל זאת להתאחד כולנו יחד, היהודים המאמינים? צריך מוסד. תקראו לזה סנהדרין. שם ישבו כיפות סרוגות עם כובעי סמעט שטוחים (העדה החרדית, אם לא הבנתם) ויתפלפלו על טומאה וטהרה. הם יגזרו גזירות, יתמודדו עם המצב הקיים והאתגרים החדשים. הם יהיו מקובלים על כל הציבור הדתי בכל העולם, ומי שלא יקבל אותם, ינודה. הם יהיו מנותקים באופן טוטאלי מכל דעה פוליטית, נייטאלים. הם ישבו על אדמה בינלאומית, ולא יחזיקו צבא. יתכן שהם יפעילו מין מדינה תאוקרטית זעירה שתכיל מספר מועט של תושבים: דיינים, רבנים ותלמידי חכמים. ואם תרצו, אין זו אגדה.

בזמנם שלהם

ובלי שום קשר, נחשפתי לאחרונה דרך הטלויזיה לתופעה מרתקת אצל קהילות נוצריות רבות – תופעת ה"תשובה". נוצרים רבים חשים שחטאו כל השנים האלו כלפי היהודים בפוגרומים, עלילות דם, מסעי צלב, שואות וכד'. בכנסים גדולים הם מבקשים סליחה מהאלוהים שלהם על החטאים שהם עשו כלפי "אחיהם הגדולים", כלומר-אנחנו היהודים. אולם, יש להתריע שאין חדש תחת השמש. התנועה הזאת לא משנה דבר בתיאולוגיה הנוצרית. הם רואים במעשי הטבח רק דבר לא מוסרי בעליל, רק חטא שהם עשו וכעת הם ניסוגים ממנו, אין פה (לדעתם) תפיסה בעייתית כוללת בדת הנוצרית, אלא רק חטא שנגרר לאורח שנים. זה חטא מול האלוהים בלבד ורק ממנו הם מבקשים סליחה. באחד הכנסים הופיע על הקיר הפסוק "כי ה' יסיר חרפת עמו" – והדברים ברורים מאוד, הם עדיין רואים בעצמם "עם ה'", ולכן המחילה מה' כל כך נחוצה. גם "אחינו הגדולים" זאת הונאה, כי לפי הדעה היהודית, הנצרות דווקא היא האח הגדול- עשו, והיהדות היא מיוצגת דווקא ע"י האח הקטן והדמות החיובית יותר- יעקב. יסודות הנצרות הם בעייתים כל עוד שהיהדות קיימת, לפעמים עדיף מוסלמים אנטישמים שיגידו את מה שהם חושבים בפנים. אולי באחד מהפוסטים הבאים אני אדגיש את כל הבעיתיות בנצרות הקתולית של ימינו בכלל וב"נוסטרה אטאטה" בפרט. הפוסט הבא על המשיח יגיע בקרוב (בעז"ה אחריו).

את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.

א"י.

הערות:

• אחד העם התבטא פעם עליו ועל אחיו הציונים : "אין לנו אלא אל אחד והוא עם ישראל".
• בקשר לגיוס חרדים לצבא: מדינת ישראל היא מדינת חוק חילונית וזהו דבר מגוחך שהיא בכלל מתחשבת בציבור הדתי ע"י קצבאות ופטורים. זהו דבר חביב ואכפתי, אבל מגוחך ומנוגד להגדרה של ציונות דמוקרטית. אבל כולם יודעים דבר אחד. יהודים במשך כל הדורות מסרו נפשם על תורת ה'. גם אם יגוייסו בכוח חרדים לצבא, הצבא יצטרך להתאים עצמו לחרדים ולא להפך, חס ושלום. והדבר נכון גם לגבי המדינה כולה, וסליחה על המסר הפאשיסטי.
   
  אנא קראו את פוסט ההבהרה הבא

נקרא לדגל

נקרא לדגל – על מקורותיו של היוניון ג'ק

ידידי הטוב נכנס לחדרי בפעם הראשונה ומיד הבחין בדגל המרשים התלוי על הקיר. הוא נעץ בו מבט המום. "יפה, לא? זה מקורי מבריטניה" ציינתי. "אתה נורמלי?!" הוא גער בי: "איך ליהודי דתי שכמוך יש צלב בחדר?!". כהקדמה לפוסט שיבוא, אז אולי כדאי באמת להסביר למה לי אישית אין בעיה עם "דגל האיחוד" התלוי בחדרי – האם כל צלב ישר מחשיד את בעליו כעובד עבודה זרה?

הדגל שעל קירי

אז מה היה לנו שם?

דגל בריטניה הנוכחי בנוי, באופן רשמי, משלושה צלבים שהם למעשה רק שניים, שכן האחרון הוא תוספת מאוחרת.

האביר מלוד והדרקון

הצלב האנגלי – הקרוי גם "צלב ג'ורג' הקדוש" הוא הצלב הסימטרי והישר האדום אשר במרכז הדגל. ברור לכל כי אין זה הצלב הסטנדרטי, כיוון שחלקו האופקי נמצא במרכז. מקורו: אביא את שני המקורות המשוערים:

1. בגדי הצלבנים האנגליים. במהלך מסעות הצלב, כל חייל קיבל מדים בצבעים אופיינים לארצו. חוקרים משערים שמקור הצלב ושילובו בדגל האנגלי והבריטי הוא ממדי החיילים. אבל, ככל הנראה צלב אדום על רקע לבן אפיין דווקא את המדים הצרפתים, בעוד שאצל הבריטים הצלב היה לבן על רקע אדום. בשלב מאוחר יותר, בהוראתו של המלך הצרפתי פיליפ השני, הצרפתים והבריטים התחלפו בדגלים והגענו למצבנו כיום. אז הצלב הוא רק אקססוריז מאופנת הצלבנים?
2. אגדה אנגלית עתיקה מספרת על ג'ורג' הקדוש, שצלב זה הופיע על דגלו. אמנם, עדויות לסיפור זה מופיעות רק מימיי הביניים כאשר הצלב הוכנס לדגל. אבל בואו נניח לרגע שכך הדבר והצלב באמת נקשר לאותו קדוש נוצרי. אבל נשאלת שאלה גדולה יותר – מהו הקשר בין "סיינט ג'ורג'" לנצרות? נכון, הוא נקרא קדוש, אבל גם "סנטה קלאוס" נקרא קדוש, והוא אינו דמות אמיתית כי אם גלגול של אל נורדי. ג'ורג' הוא הארכיטיפ הבריטי לגבורה וניצחון במלחמה. מסופר עליו שהוא הרג דרקון (סמל פאגני מובהק). ההתייחסות אליו בבריטניה הייתה מאז ומעולם חילונית. ניקח דוגמא: במחזה של שייקספיר "ריצ'ארד הIII", לפני היציאה לקרב נושאים שני הצדדים מונולוגים. הנרי טיודור, ה"גוד גאיי" של המחזה, נושא מונולוג בעל אופי אדוק במיוחד על הצלחה בצדקת האלוהים, ואין זה מפתיע, כי הדמות הטובה של שייקספיר חייבת להיות דתית מאוד. ואז ישנו גם את המונולוג של ריצ'ארד, ה"וויליאן", הנבל. ואת מי הוא מזכיר במונולוג שלו? ניחשתם נכון. ג'ורג' הקדוש שלא פחד מהדרקון, סמל לגבורה: "לכו הלחמו כמו ג'ורג'" מפציר בחייליו – ברור לכל שאין הוא מבקש מחייליו להיות נוצרים טובים בשדה הקרב ולתת לאויביהם את הלחי השניה. ואכן, ג'ורג' הוא קדוש בדיעבד. העדויות ההסטוריות אכן קושרות אותו ללוחם מהולל, אך בעקבות סירוב פקודה להרוג נוצרים בימיה של רומא, הוא הוצא להורג ואוטומטית הוכרז כקדוש ונוצרי טוב. דרך אגב, הוא נולד ונקבר בלוד. מה שגם שולל את זה שהוא היה ג'נטלמן בריטי.

חצאיות וצלבים

אז את ג'ורג' עזבנו, והוכחתי לכם שהצלב הגדול שבחדרי, אין לו קשר לנצרות. כנראה הוא קיבל את שמו בדיעבד, כיוון שג'ורג' היה פטרונם של עיירות רבות באנגליה. הייתי יכול לעצור עכשיו ולהגיד לכם ששאר הצלבים הם פשוט "סטייר" (איקסים). אבל זה שקר גס, כי לצלב הבא יש קשר יותר הדוק עם הנצרות.

מותו של אנדרו - פטרונה של סקוטלנד

הצלב הסקוטי – צלב אנדרו הקדוש: איקס לבן על רקע כחול. מקור שמו מאנדרו, אחד השליחים של ישו – ובניגוד לג'ורג', הוא סמל נוצרי מובהק, שגם הוא, כמו כל הקדושים הנוצרים, מת מוות ביסורים. אבל מה הקשר באמת בין הצלב לאנדרו? אנדרו הוא פטרונה של סקטולנד ולכן דגלה של סקוטלנד נרקע על שמו. לפי מסורת מאוחרת מאוד (שהתחילה להופיע רק בציורים של ימי הביניים המאוחרים), אנדרו נצלב על צלב שכזה: איקס, ומכאן השם. אמנם, ישנם מסורות נוצריות אחרות שסוברות כי הוא מת דווקא כתוצאה מעריפת ראשו. (ויש גם מסורות שמשלבות את שניהם, אבל למה שמישהו יעשה את זה?). אולם, איקסים וצלבים שונים היו נפוצים בעולם הפאגני, ואת צלב אנדרו אפשר למצוא גם על ניסים (=דגלים) רומאים. ההשערה המקובלת היא שבראשית היה הצלב אצל תושבי סקוטלנד הפאגנים. לאחר ניצחון בקרב מפורסם מאוד, הם זקפו את ניצחונם לאנדרו הקדוש, התנצרו וקראו לצלב על שמו. דרך אגב, אנדרו נולד גם בישראל, במקום שנקרא "בית צידה", על חופה הצפוני של הכינרת.

אז אנדרו הוא באמת נוצרי, אבל כל קשר בינו לבין הצלב קלוש.

נימוס אנגלי

הצלב השלישי – איקס אדום על רקע לבן. הוא נקרא לפעמים גם "צלב פטריק הקדוש", ובטח ניחשתם שהוא מסמל את אירלנד. אבל, קודם כל הוא תוספת מאוחרת לדגל (המאה ה17-18). בנוסף, כלל לא מתקבלת צורת איקס מלא (שני החצאים לא נפגשים, אם תשימו לב). אבל אלו רק סיבות שוליות. נימוק גדול שברצוני להציג הוא שהקשר בין הצלב הנ"ל לאירלנד, ולפטרונה פטריק, מוטל בספק אצל רוב החוקרים. היו כמה עיירות באירלנד שהצלב הנ"ל אכן היה סמלם, אבל הצלב הרשמי של אירלנד ושל פטריק הוא "צלב פאטה" המזכיר במידה מסויימת תלתן (שכנראה זהו המקור לסמל האירי המוכר,

צלב פאטה - צלבו האמיתי של פטריק

יחד עם הנימוק שהתלתן רומז לשילוש הקדוש). האנגלים אילצו את האירים להשתמש באיקס האדום בניגוד לרצונם, והצלב שימש פה ושם במסדרים אירים – כסמל אירלנד (ללא קשר לדת). אז כנראה שהצלב הוא רק הוספה אסטתית לדגל, שבאה להזכיר: "אה…ויש לנו גם אירים בממלכה". בכל אופן, כאן אין ויכוח בכלל (לא בין חוקרים ולא בין אנשי דת): אין קשר בין הצלב האדום האלכסוני לבין פטריק, או כל סמל דתי אחר. לפעמים איקס הוא פשוט איקס, וכאמור: הצלב על הדגל הבריטי אינו הצלב של פטריק בכלל. והנקודה הישראלית: טוב, אין כל קשר בין פטריק לישראל, אבל פטריק הוא אפילו לא אירי אלא הובא לאירלנד כעבד מאנגליה. ככה שיצא בסוף שדווקא פטרונה של אירלנד הוא אנגלי אמיתי.

סוף דבר

אז הצלבים שעל דגלי בחדר, מקורם ככל הנראה בסמלים ועיטורים חילוניים או אפילו פאגניים. אבל יכולה לעלות פה טענה חזקה יותר: הנצרות היא עוד איכשהו בסדר, מונותאיזם. יש לך דגל עם סמלים ששימשו עובדי אלילים! אבל את הטענה הזאת באמת אין סיבה לקבל. כי אם נקבל אותה, אז נצטרך להוציא מכל בתי הכנסת את מגן-הדוד המפורסם, שהתחיל לסמל את היהדות רק בתקופה מאוחרת (סמלה של היהדות בזמנים קדומים היה המנורה). וגם בראשית ימי הנצרות, הסמל היה בכלל דג, ולא צלב.

הפוסט הבא יעסוק בעז"ה בענייני משיח, כשם שרבים ביקשו ממני לכתוב.

ודגלו עלי אהבה,

אוריץ.

נספח – על בריטים מדומים

סגרתי את המאמר עם פטריק, שהוצג כפטרונה של אירלנד, למרות שהיה אנגלי. בין האירים לאנגלים יריבות גדולה, וכל צד מקפיד להדגיש את לאומיותו. למרות זאת, היו מקרים רבים שהגבולות טושטשו במיוחד. בסקר שערך הBBC ודירג את 100 האישים ה"בריטים ביותר", הופיעו לא מעט אירים, דבר שעורר את זעמם של אנשי הטריקולור (לאומניים אירים) על האנגלים החצופים שסיפחו את אירלנד לבריטניה ע"י הצגת מוחות אירים ברשימה. למרות זאת, אף אחד לא מעלה על דעתו את בריטניה ללא אוסקר ווילד או ג'ורג' ברנרד שו. ויש גם אירים מתחזים: הביטלס, אשר יצגו את בריטניה במאה הקודמת בצורה נאמנה ביותר, אכן באו מליברפול, אבל אבותם הלא רחוקים הגיעו מאירלנד, כמו רבים מתושבי ליברפול. (Lennon במקור הוא  O'Leannian האירי, McCartney הוא אירי אף הוא) . חרזן אמריקאי מנסה להחזיר עטרה ליושנה:

ודבר אחרון בהחלט

אפילו משפחת המלוכה הבריטית לא מאנגליה. הם בכלל גרמנים.