היהודי הנודד – תובנות תנ"כיות מְיָם אל ים

היהודי הנודד – תובנות תנ"כיות מְיָם אל ים

בכל 23 וקצת שנותיי בארץ, מעולם לא חציתי את קו חיפה אל הגליל. לכן, בשבוע האחרון של תשע"ג יצאתי להכיר את הגליל. ברגל. צפונבוני אשדודי שכמותי ארז תיק של 15 ק"ג, והלך מחוף אכזיב הממוקם צפונית לנהריה עד לחוף גינוסר על שפת הכינרת. זהו יומן מסע רטרואקטיבי.

באתי להיטהר. איפה חותמים?

חז"ל זיהו אלמנט פסיכולוגי יפה מאוד. במסכת עבודה זרה דף נ"ה ע"א מסופר על כך שבמקום שגר רבא, חכם תלמודי, התגתלה דמות אלילית בלילה לאחד האנשים וציווה עליו לשחוט בן אדם כדי להפסיק את הבצורת האיומה. והנה, הפלא בָּפְלָה, השוחט שחט וירד גשם. אומרים חז"ל על כך:

"מלמד שהחליקן [הקב"ה] בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דאמר ר"ל… בא לטמא פותחין לו, בא לִטַהֵר מסייעין אותו"

יש נבואות המגשימות את עצמן. אם אדם רוצה ללכת או חושב בכיוון מסוים, אז מן השמיים 'פותחים לו' – מראים לו מהרהורי ליבו. אבל אם אדם בא להיטהר,  כלומר – מחשבתו היא בכיוון טהור, מסייעים לו. כמובן שהקביעה של טוב מול רע היא קביעה דתית, אבל הזיהוי שאדם באיזשהו מקום קובע לעצמו מה לחשוב, הוא זיהוי נפלא, והוא מרכזי גם בתורת הנבואה של הרמב"ם.

ומה הקשר? יצאתי לטיול – וגיליתי שגם טיול רגלי ושינה על הקרקע יכול להיות מסע רוחני, תלוי באדם. קראתי אינספור פרקי תהילים לפני שיצאתי. האם הבנתי באמת את המטאפורות? הריני לשתף עמכם את מסעי בעקבות המטאפורות שאנו קוראים כל יום, אבל לא השכלנו להבין וחשבנו שהכול טריוויאלי.

אני בגשר אלקוש

אני בגשר אלקוש

בין הרים ובין סלעים

קנינו מפה. אבל לא התחשבנו שהמסלול המסומן במפה הוא אווירי, בעוד שבתכל'ס הוא כלל לא מעט עליות וירידות. העליות היו לא פשוטות, במיוחד עם הציוד, כך לדוגמא העלייה למושב אבירים או להר מירון. אבל לא רק עליות היו, כי היו גם ירידות ואלו היו במידה מסוימת הרבה יותר גרועות – הברכיים נדפקות מעומס המשקל והרגליים מדדות ומחליקות. בעת העלייה למושב אבירים, כולנו ייחלנו לרגע בו נגיע למישור, בו נוכל ללכת בסבבה, ללא דאגות – נראה איפה ההתחלה ואיפה הסוף, נהיה בטוחים על כיוון, דרך בה אין אבנים ומכשולים ואפשר לנוח בכל שלב.

ג קוֹל קוֹרֵא–בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.  ד כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה (ישעיהו מ')

י עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים (שם, ס"ב)

ים אל ים, תהום אל תהום

בנחל עמוד עליון, אחד המסלולים היותר קשים, הִלכנו בין צוקים. שלטי אזהרה המתריעים בפני נפילה לתהום פזורים מכל עבר. אבל אי אפשר לחזור לאחור. צריך להמשיך גם בדרך המסוכנת. אחזנו בענפי העץ ובמוטות ברזל שרירותיים, ועליהם תלינו את יהבינו (תרתי משמע, אם יהבי במקרא זה היה מקל הליכה). להביט למטה עושה סחרחורת. אתה מרגיש מלכוד – ואין לך למי לפנות ועל מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. במקום שכזה, נראה טבעי לשאת תפילה, כיוון שעל צוק מעל תהום אין לך דבר מלבד עצמך והבורא.

אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. (יונה ב')

ז  צִדְקָתְךָ, כְּהַרְרֵי-אֵל–מִשְׁפָּטֶיךָ, תְּהוֹם רַבָּה;    אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה. (תהילים ל"ו)

י רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים, זֶרֶם מַיִם עָבָר; נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא. (חבקוק ג')

ריח לבנון

בנחל עמוד תחתון בבוקר תחושת הארומה היא כמו להיות בתוך שקית תה. אני לא מאנשי הטבע שקוטפים מרווה וזעתר ומכינים תה בפינג'אן. הבאתי תה מהבית בשקית. אבל שמחתי שאותם פינות חמד רבות שמצאנו נמצאות עמוק-עמוק בתוך שמורות הגליל, כך ששום יד אספסוף עם ג'יפ לא משגת שם, ולכן הטבע נשמר בצורה נפלאה, רגועה, קסומה. ריח הטל על המחנה בבוקר. דמיינתי את האר"י מתהלך עם תלמידיו בין ההרים או את חכמי ציפורי מרימים את שולי מעיליהם כשבאו לחצות איזה נהר. על שפת נחל זורם בין עצים, כל הגיג שתגיד, נשמע כאילו אדם חכם אמר אותו.

יג  צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח;    כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

יד  שְׁתוּלִים, בְּבֵית יְהוָה;    בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

טו  עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה;    דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

טז  לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר יְהוָה;    צוּרִי, וְלֹא-עַוְלָתָה בּוֹ. (תהילים צ"ב)

על הר מירון. מסתבר שרשב"י לא נמצא בפסגה למדתי את זה בדרך הקשה.

על הר מירון. מסתבר שרשב"י לא נמצא בפסגה למדתי את זה בדרך הקשה.

חשכונות

חושך. הפחד הגדול ביותר של המטייל. אמנם יש פנס, אבל זה לא ממש עוזר, רק קצת כדי לארגן מקום חנייה נורמאלי בדחק. החושך הוא טוטאלי, לא ניתן להתמודד איתו, הוא מציאות גמורה שאי אפשר לעשות איתה כלום – זה פשוט גדול עליך. ביום הראשון, כשהיינו עוד צעירים חסרי ותק, לא הספקנו להגיע לנקודת היעד בטרם שיחשיך. שמענו זאבים קוראים, ונמלא ליבנו בחיל ורעדה. המשכנו ללכת בחושך במהירות, כאשר חבר מאיר לי את הדרך, כיוון שלי לא היה פנס. הוא הולך לפניי ומזהיר על כל אבן ומכשול. למדתי מכאן שיעור נפלא ברעות הדדית ובענווה כפי שלא למדתי בכל חיי.

ט יְהוָה, נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ–לְמַעַן שׁוֹרְרָי; הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ (תהילים ה')

כט  כִּי-אַתָּה, תָּאִיר נֵרִי; יְהוָה אֱלֹהַי, יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי. (שם, י"ח)

שְׁתו מים

מים היו ללא ספק המטבע העובר לסוחר. שילך לעזאזל הטלפון, הכסף, קופסאות השימורים. רק תשמרו על המים. מחשבים כל צעד האם יש לנו מספיק מים לסיום המסלול, איפה נוכל למלא ועוד. עייפים ומזיעים, היינו מגיעים מידי פעם למעיין זך וצלול כל כך, שניתן לראות את הנביעה ישירות מן האבן. במקור מים אחד היינו טובלים, מכבסים את בגדינו ושותים. מה שנקרא, הכול-כלול. אין שמחה גדולה יותר מלראות מקווה מים, המרמז על מנוחה קצרה, על רענון ושאיבת כוחות להמשך הדרך. כמו ילד שהגיע לג'ימבורי.

יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר. (בראשית כ"א)

ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. (דברים ח')

יג מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְהוָה, כָּל-עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ; וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ, כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם-חַיִּים אֶת-יְהוָה. יד רְפָאֵנִי יְהוָה וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה:  כִּי תְהִלָּתִי, אָתָּה. (ירמיהו י"ז)

גפן במובן של גאפן

במהלך הטיול, אף על פי שהיינו משופעים באוכל (ואפילו עברנו על איסור נותר והבאנו הרבה יותר ממה שהיינו צריכים בפועל), מה היה נעים למצוא עץ טוב למאכל (לרוב, כי היו הרבה תולעים בפנים). ביום השני נתקלנו כמעט בכל שבעת המינים. למדנו לאהוב את מה שיש, להסתפק בפשוט, ולהודות על עץ רימון שמצאנו במחנה הלילי של כפר שמאי. לסעודה שלא היינו מעלים על שולחננו אפילו בערב ט' באב קראנו "סעודת מלכים".

ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. (דברים ח')

כב אַל-תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי, כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר:  כִּי-עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ, תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם. כו וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל, וְשָׂבוֹעַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת-שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא; וְלֹא-יֵבֹשׁוּ עַמִּי, לְעוֹלָם. (יואל ב')

הוי, כנרת

את המסע סיימנו בטבריה. בראותנו את הכנרת עלץ ליבנו וקפצנו למימיה. היה נהדר לראות את הנוף משתנה בצורה הדרגתית, עד שראינו את אבניה השחורות של העיר טבריה. לא זכור לי שיש איזה מעלה מיוחדת לכנרת או לטבריה במקורות הקדם-תנאיים. אך עם זאת, לעולם לא היה נכון יותר מאמר הפייטן:

אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה     תָּמִיד עֵינִי צוֹפִיָּה

אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה           אַדְמַת קֹדֶשׁ טִבֶּרְיָה

נָעֲמָה יְשִׁיבָתָהּ               גַּם טוֹבָה רְאִיָּתָהּ

יָם כִּנֶּרֶת חוֹמָתָהּ            שָׁמָּה הָעִיר בְּנוּיָה

על שפת ים כנרת. השמש זורחת בים. קטע.

על שפת ים כנרת. השמש זורחת בים. קטע.

הערת אגב

אני בטוח שתלמידי ישיבה רבים גם קראו בקול גדול כמוני בעשרת ימי תשובה האחרונים את הפסוק "נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר" (תהילים ק"ל). אני מודה שלא הבנתי את הפסוק לפני שביצעתי תורנות שמירה לילית בצבא וציפיתי לחבריי שיבואו להחליפני בבוקר. הצפייה הזאת היא מטורפת. מתבוננים בשעון, רק זה מעסיק אותך, לזה אתה מצפה, כך גם לישועתך קוויתי ה'. אתם מכירים את זה?

פינת השו"ת – והפעם, על תאנים מהטבע

ש: איך לזהות תולעים בתאנים מן הטבע?

ת: פתח את התאנה. הבט בזהירות בסיבים בתוך בשר הפרי. אם אתה רואה דבר-מה זז, הרי אלו תולעים חיות. אם אינך רואה דבר זז,  הרי אלו תולעים מתות.

ש: מה מברכים על תאנה מן הטבע?

ת: על התאנה: בורא פרי העץ. על התולעים: שהכול.

ודבר אחרון בהחלט

בחורבת חממה למרגלות הר מירון, חנו איתנו סניף שלם של 'בנות-עקיבא' מפוצצות אנרגיה והורמונים שלא נתנו לנו לישון כל הלילה (אוי לאוזנינו הערלות ששמעו כל הלילה שירת נשים), ובבוקר אפילו פינקו אותנו בסנדביצ'ים כפיצוי. בחוף גינוסר הגיעו גם סוג של בנות-עקיבא, אבל מדת אחרת. בעל החוף, בג'סטה נחמדה מאוד החליט לרצות את כל אורחי החוף והכין פליי-ליסט: שיר בערבית, שיר בעברית ושיר באנגלית וחוזר חלילה. לפי מדד ההתלהבות בחוף, נראה שלשרית חדד יש קהל לא קטן אצל הנשים הרעולות. שרית חדד עשתה קאבר נחמד לשיר הבא, אבל בכל זאת החלטתי להביא את המקורי…

מודעות פרסומת

אוקראינה בקטע של קברים – רשמים מהמסע

אוקראינה בקטע של קברים – רשמים מהמסע

מסכת טומאות. פרק א'.

הפסקה קלה מן סדרת הפוסטים על האורתודוקסיה. בחודש ספטמבר האחרון נסעתי לאוקראינה. אני בעצמי לא בדיוק יודע למה. איני מחפש ריגושים דתיים בחיים שלי. אבל בכל זאת יש כמה תירוצים. ראשית, התופעה של יהדות ימינו לבקר בקברי צדיקים באוקראינה מעניינת אותי ורציתי לראותה מקרוב. שנית, זאת הזדמנות מצויינת לראות מקרוב איפה פעלו אנשים גדולים שאני מעריץ את שכלם ולבבם. שלישית, קשה לצאת לחופשה בבית בפרט או בארץ בכלל. במסע באוקראינה הזמן תופס משמעות אחרת. כשסדר היום של לקום בבוקר – לעשות משהו – ללכת לישון מתפורר, אז באמת יצאת לחופשה, כי יצאת מן השגרה. במסע קברות צדיקים, חורשים את אוקראינה לאורכה ולרוחבה, חלק מן הלילות ישנים באוטובוס, ומידי פעם עוצרים לבקר בקבר או בשירותים.

אוקראינה משוקצת מכל הארצות. ובמה היא שיקוצה? שכל אדמה בה כבית הפרס מלאה עצמות ישראל, וכל נהר בה מלא דם עבדיו השפוך, ותחת כל עץ רענן גילולי עבודת כוכבים. אמרו חכמים: ה' מעלות יש באוקראינה. הגויים, ומעליהם הרוחניקים, ומעליהם הברסלבים, ומעליהם הערסים ומעל כולם החב"דניקים. שאלתי, ואני איה אנוכי? אמרו לי, בריה בפני עצמה אתה. ומה שאמרו חכמים ה' מעלות, ברסלבים וערסים מעלה אחת הן.

האדיטש – מקום קבורת האדמו"ר הזקן בעל התניא. פסטורליה.

אומן של מטה – הסטלה, אחי.

באוקראינה יש היררכיה אנושית. הכי למעלה – החב"דניקים, אוקראינה מגרש ביתי עבורם. אפשר בנקל לחוש את המתח בין חב"ד לברסלב, במיוחד במקומות המשותפים. במז'יבוז', מקום קבורת הבעל שם טוב, נראה כאילו כל אחד מנסה לדחוף את ציביונו לחלקה. איני יודע מה יש שם יותר, ספרי תניא או ברכוני התיקון הכללי. אפילו מצאתי "תיקון הכללי" עם תמונה של הרבי מליובאוויטש. תאמינו או לא, יש אנשים שהצליחו ליפול ברשת הזאת. בהאדיטש, מקום קבורת האדמו"ר הזקן בעל התניא, מוסדות חב"ד מתכננים מזימה של ממש. יש רצון להפוך את המקום ל"אומן של חב"ד". נראה שזה חורה לכמה אנשים שם, שאומן מושכת אליה קצת יותר אנשים. אז חלקת הקבר הקטנה, האינטימית והפסטורלית בהאדישט משתדרגת – בית כנסת מפואר בתהליכי בנייה, חדרי הארחה, מקווה חדש. הכול כדי להתחיל מסורת חדשה של ראש השנה בהאדיטש. רק לברסלב מותר?

בזכות נשים צדקניות (שיודעות מה הן רוצות)

למזלי, המדריך לא היה חב"דניק, אלא חסיד "רגיל" של חסידות "סטנדרטית" (אם אפשר להגיד דבר שכזה בכלל). הוא דיבר לרוב לעניין, סיפר מעשיות מרתקות, ניגן ניגונים יפים, וחילק בירות חינם. האווירה באוקראינה הייתה זורמת, לא יותר מידי חרדית-דוסית. היינו קבוצה מעורבת מאוד, בנים ובנות, צעירים ומבוגרים, חרדים ומסורתיים. רשמית, היו אמורים להיות שני אוטובוסים – לגברים ולנשים. בפועל חילקנו את זה לאוטובוס של מבוגרים ואוטובוס של צעירים. באוטובוס ההולל שבו נסעתי הייתה אוירה מהנה מאוד, היו בנות שהגיעו למטרות ברורות מאוד, ומדי פעם נהגו לפלרטט, וזה דווקא הוסיף נופך חביב לטיול, שברובו היה קליל ונעים.

הגעתי למסקנות מעניינות באוקראינה. אחת מהם היא שצריך לחזור כמה שיותר למקור כדי לגלות את האמת והיופי האמיתיים. מושגים ותורות בחסידות, כמו רוב הדברים שאני יודע, למדתי באופן עצמאי. לקחתי את ה"קדושת לוי" או את ה"ליקוטי מוהר"ן", ופשוט קראתי והבנתי מה שהבנתי. אבל אוקראינה היא ארץ הצללים, כי נוכחתי לדעת שעל אור החסידות כל דור ודור, וכל מנהיג קהילה עכשווית מעמעם בפרשנותיו ועיוותם. עיוותים גדולים ואיומים ראיתי.

אומן של פנימה – תפילה חרישית לרוב. מידי פעם נכנס איזה מישהו להשתטח על הקבר בקול רעש גדול.

בדרך נלך, לא ניטה ימין ושמאל

ניקח לדוגמא את ברסלב. לפני קצת יותר מ30 שנה ברסלב לא היו מקבלים בעלי תשובה. הרעיונות הסוחפים (ולא פחות גם נפיצים) היו שמורים לחסידים שכללו מספר מועט של משפחות. בהגיעי לאומן השנה, ניתן לחלק את מתחם הקבר של רבי נחמן בגדול לשניים. בפנים יושבים החסידים השקטים, לומדים ברעדה, מתפללים בקול דממה דקה. לעומת זאת, בחוץ תמצא חסיד מפואת ומזוקן, לבוש בטרנינג וקרוקס, מתמקח בעברית עממית על קמע קדוש. כל אומן נראית כמו חושה ישראלית בסיני או בהודו. הנה עוד שני דברים מוזרים שראיתי בהקשר של ברסלב.

עלי דרך – סטייה מתורתו של ר' נחמן

1) "עלי דרך" – זאת חפיסת קלפים, שעל כל קלף ציטוט מרבי נחמן. הקופסא יכולה לשמש כבסיס לטיפול, להתבוננות, למסע רוחני וכו'. איך משתמשים? למה שאני אסביר? אצטט בפירוש מה שכתוב על הקופסא: "הוציאו עלה אקראי מתוך הקופסה. נסו להבין מדוע נבחר דווקא עלה זה, ואיך הוא מתקשר לחייכם כרגע". כלומר, תטילו גורל, תעשו הוקוס פוקוס ותנחשו למה יצא הקלף הזה. הדמיון לתרפי האלילים או לקלפי הטארוט מחריד. התורה מצווה אותנו: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך", לא לפנות למגידי עתידות ולניחושים, אלא להתהלך בתמימות ולקבל כל מה שבא בלי חכמות. רבי נחמן לקח את הרעיון הזה ומירכז אותו בתורתו. האירוניה הגדולה היא שממש על הקופסא כתוב: "כי עיקר היהדות הוא לילך בתמימות ופשיטות בלי שום חוכמות (רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן)". יש פה עיוות ברור של תורתו של רבי נחמן.

על שפת הנהר באניפולי – ברשותי פק"ל אוקראינה שכולל: ספר תהילים, פרוטות לצדקה, מצלמה, וקליע למקרה שמישהו יזרוק עלי תניא.

2) עוד עיוות הוא ספר שמצאתי שם באומן, לכאורה לא חידוש: תהילים עם כוונות השמות הקדושים ושאר פירושים לפי רבי נחמן מברסלב. לעומת זאת, אומר רבי נחמן: "אבל העיקר הוא רק לכוון פרוש המלות כפשוטו, שזהו עיקר התפילה שמתפללים לפני השם יתברך על כל דבר ודבר, ועל ידי זה מתדבקין בו יתברך". עוד הוא אומר שם, שהכוונות שניתנו ע"י האריז"ל הם ממש נופלים לגדר מה שחז"ל אמרו על כשפים: ללמוד אותם, כדי להכיר את כוחם, אבל לא לעשותם.

איפריליזם חב"די

בקשר לנקודה החב"דית, שבה אגע אי"ה בפוסט הבא על המסע, אומר בקצרה שהרבי האחרון עשה מחסידותו, אשר הייתה קטנה וכמעט בסכנת הכחדה, אימפריה של ממש.

בואו נבין את המצב – בעל התניא, רבי זלמן שניאור מלאדי, יסד את שיטת חב"ד. תחת השיטה הזאת נוצרו חסידויות מספר, אשר רק חסידות ליובאוויטש, שמנהיגה האחרון הוא הרבי המפורסם מליובאוויטש, נותרה. התחילה מפולת של השתלטות – חסידי ליובאוויטש ניכסו לעצמם את תורת חב"ד. לדוגמא, ספר התניא הוא סמל מובהק של חסידי הרבי האחרון. למרות זאת, ניתן לראות הרבה לא-ליובאוויטשים שלומדים מהספר. המשוואה חב"ד = ליובאוויטש, היא פשוט לא נכונה. הרבי האחרון הכניס הנהגות ושיטות דרש שהיו זרות לחב"ד המקורית, ובחלקן אני מוצא אותן חריגה מן הדרך המקורית. אבל עבור החסידים ליובאוויטש שווה חב"ד. באוקראינה המשוואה עולה בריבוע. שם החסידים אומרים ליובאוויטש = חסידות. כל תורת הבעש"ט, היא בעצם תורת ליובאוויטש, מה שלימד אותנו הבעל שם טוב, אלו הסודות הטמירים בשיחות הרבי מליובאוויטש. העיוות הזה הרגיז אותי, שכן מתורתו של הבעש"ט אפשר למצוא בגור,  בויז'ניץ', בברסלב ובמקומות רבים נוספים. אבל עבור חסידי ליובאוויטש, כל אלו בוטנים קלויים לעומת תורת חב"ד, שהיא בגדר "יפוצו מעיינותיך".

הסכנה הגדולה, שכבר נראית באופק, היא המשוואה ליובאוויטש = יהדות. שליחי חב"ד המפוזרים ברחבי תבל, הם לרוב הנציגים היחידים בכל הנוגע ליהדות. ליובאוויטש גם מציעה רשת חינוך דתית, ששם, בנוסף ליהדות סטנדרטית, מועברים גם תכנית של חב"ד וליובאוויטש. כפי שטענתי רבות בעבר, חובה עלינו לשמר את המחלוקת לשם שמיים, ואסור להציג רק דרך אחת של יהדות. בביקורנו באניפולי, הקור הדמצברי וריח הפרפין של הנרות עשו אווירה של חנוכה. שרנו ניגון חרישי וביארנו את ההסכמה על ספר התניא. אותנטיות, זה כל מה שהיה חסר כדי לעורר את הנשמה שלי, שרוב המסע התעצבה מן העיוותים. צמאה לך נפשי.

אניפולי – שם באמת הרגשתי קצת רוחניות. הכפר כ"כ קטן, אין כניסה ברכבים אפילו. הגויים הרכיבו אותנו על סוסים, בעודי קורא "ככה יעשה לאיש".

בפוסט הבא – על השנור הרוחני באוקראינה.

ודבר אחרון בהחלט.

הזכרתי את ההיררכיה האוקראינית. עם הגויים יש יחסים מוזרים. נראה דווקא שהגויים אוהבי (כסף) ישראל. ביציאה מכל בית קברות עומדת שורה של גויים שאומרים מילים בעברית: "אני. יהודי. שבת. שלום. צדקה. בבקשה. אפשר. שקלים. מצווה." ממש "וכל עמי הארץ מתיהדים". הרבה מן התיירים הלא-מנומסים מתייחסים באכזריות לגויים, אשר הם רואים בהם כעם של משרתים. גם הגויים לא מתים על היהודים, אבל סובלים בשקט. מן יומן המסע שלי:

אין אוקראינה נראית שונה בעיני מישראל. השלטים ברוסית (כן, אני יודע, זאת אוקראינית) והמלצריות והמנקות המדברות וצועקות ברוסית עושות הרגשה של רובע י"ג באשדוד. מישהו פה התרעם על כך שמעסיקים גויים (גויות, רח"ל) במטבחים היהודים כאן בהכנסת אורחים. אבל נחה דעתו אח"כ שזה בסדר, כי כל ייעודם של הגויים זה לשרת אותנו, ואת זה אמר אחרי שאמרתי לו שלבעש"ט היה נהג עכו"ם. ואז נתרצתה דעתו, ואמר דים שמשרתים הם לנו. ואמרתי לו ממה נפשך, אם היה יהודי היית אומר משמש ולא משרת והיית אומר שכר מצווה בידו. ומ"מ כאן [ליד מקום קבורתו של הבעש"ט] תלו שלט יפה שהבעש"ט הקפיד מאוד באהבה לישראל ולאומות העולם. וכן, הם עדיין מתנהגים כמו קוזקים (הגויים, כוונתי) אבל לא איבדתי את אמונתי בהם, ובשום אדם. (11:15, 6/9, מז'יבוז')

רציתי לציין את המפגש הראשון שלי עם העם האוקראיני. עם הגיענו לקייב ופתיחת דלת השרוול התגלה לעיננו חייל אוקראיני בלונדיני וקצוץ ראש עם כלב רע קשור בידו לאחר מכן צעדנו לביקורת הדרכונים. רוב האוקראינים מדברים אנגלית קלוקלת. וכך כתבתי בזכרונותיי:

בביקורת הדרכונים נסיתי להבין מה רוצה האוקראיני המפחיד לשאול אותי. לאחר שהתגברתי על מחסום המבטא והבנתי שהוא שואל why did you come to Ukraine? כיוון שלא רציתי לציין קברים או רצח עם, עניתי בפשטות, כדי שהוא יבין, Pleasure. הוא הביע תמיהה- Pleasure? In Ukraine?! לאחר מכן הוא שאל Where are you going to sleep. טוב, פה זה כבר נהיה לא נעים.

הנה סרטון שמבטא מה קורה כשמנסים להפגיש מזרח ומערב.

אחרון אחרון חביב.

נזכרתי בזה ממש בדרך אגב בגלל הכלב. ישנה ההלכה הכתובה בשו"ע:

אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. (חושן משפט, ת"ט, ג')

דודי גר בשומרון בישוב שמועד לחדירות תכופות של שב"חים. בעבר הוא גידל זוג אמסטפים גדולים, שלכולי עלמא מדובר בכלב רע. יום אחד למדתי איתו את הרמב"ם שמדבר בנושא לעיל. שאלתי אותו: "דוד, אתה הרי שומר תורה ומצוות, האם אתה מקיים את ההלכה הזאת?". הוא ענה לי: "אכן, אני עושה כהלכה וקושר את הכלבים בשלשלאות של ברזל. אולם, לא כתוב בהלכה שהשלשלאות צריכות להיות קשורות לגדר". ניצחוני בני.