עוד בחייהם – בעקבות עשרת הצדיקים של "חגיגה בסנוקר"

אף קטע תלמודי לא זכה לכבוד גדול כמו אותו מדרש נידח שלולא יוצרי "חגיגה בסנוקר" היה נשכח וידוע רק למעטים אי שם במסכתות הקטנות. עשרת הצדיקים שעזריאל מדקלם בבית הרב הם פריט טריוויה צבעוני – אבל מיהם באמת? ולמה הם זכו להיכנס "ככה סתם, חופשי?" ויותר מזה – איך היהודי הרציונלי מסביר את המדרש המיסטי הזה?

צדיקי הדור של חגיגה בסנוקר

אותם עשרה צדיקים, הם למעשה תשעה פלוס אחד (או אפילו רק 7 לפי מקור אחר):

תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן, ואילו הן, חנוך, אליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים, הוצא חירם מלך צור, והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי. (מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק א)

יש מי שאמר שיעבץ הוא אינו בן-בנו של ר' יהודה הנשיא אלא יעבץ המקראי ולכן המניין 10 מדוייק.

חלק מהדמויות ידועות יותר ואף הסיפור שלהם ידוע. לחלק המדרש מנסה להבין תירוץ דחוק מן המקורות, שבזכות לימוד פילולוגי של "גזרה שווה" אותם דמויות אלמוניות כמו יעבץ ועבד מלך הכושי. אבל במקום להביא את הלימוד המסורתי על כל אחד מהם, אני רוצה להציע קריטריון והסבר רציונלי לאותו מאורע שקרה לעשרת הצדיקים.

שאלוהים יקח אותו

הצדיק הראשון הוא המפתח – חנוך, אותה דמות מספר בראשית שנקשרו אגדות סביבה (מלאך? מכשף ואלכימאי?) רש"י מסרס את הכוונות המיסטיות ומבהיר – חנוך מת מוות רגיל, אלא שפשוט נלקח בטרם זמנו כדי שלא יתקלקל עם דור המבול, ולכן נאמר בו "כי לקח אותו אלוהים".

אני רוצה לטעון שעשרת הצדיקים בעצם נלקחו בהתערבות פרטנית של הקב"ה. לאו דווקא בטרם זמנן, אלא נעשתה פה מחשבה למה לקחת אותם דווקא כך ולא אחרת. אבל יש לשאול – הרי כל מה שקורה הוא ברצונו של הקב"ה. מבלי להיכנס לשאלת ההשגחה, אפשר אולי לתרץ כי יש מי שמת ברצונו של הקב"ה המתגלה בדרך הטבע, ויש מי שמותו הוא נס (אני מכיר כמה "צדיקים" כאלו בימינו), ומותו בא ללמד אותנו או את אנשי דורו לקח מיוחד.

קחו למשל את בתיה בת פרעה. וכך מסופר, שגם בתיה בת פרעה הייתה בכורה והיה ראוי שאף היא תמות במכת בכורות ככל המצרים. אבל כיוון שהתגיירה וגידלה את מושיען של ישראל, אז זכתה לחיי העולם הבא ככל ישראל. אבל אם אכן הייתה מתה במכת בכורות – היו אומרים המצרים שאלוהי ישראל לא עושה צדק. ואם הייתה מת גם זמן לאחר מכת בכורות היו אומרים שאלוהים חיכה ובסוף הרג אותה ככל בכורי מצרים. מה עשה ריבונו של עולם? לקח אותה בטרם זמנה כדי שלא ירננו אחר מידותיו, וכמובן – במסלול אקספרס לגן עדן, כדי שקיצור השירות בעולם הזה יהיה שווה.

עד שרואים שלושה כוכבים

אליהו הנביא הוא אתגר לרציונליסטים. בעוד הפסוק על חנוך מגומגם משהו, אצל אליהו כתוב במפורש שעלה בסערה השמיימה. האם יש בר אנוש שלא מת? איך נראה את הפרצוף שלנו מול הנוצרים? הפרשנים הרציונליים מאוד זהירים ומדברים בחידות כדי להסביר שנשמת אליהו הנביא היא שעברה תהליך ייחודי, אבל גופו ודאי שמת מוות רגילה כאחד האדם, ועניין מרכבת האש הרי הוא חזונו של אלישע הנביא, שבעצם החזון זכה לרוח הנבואה "כפליים מרבו", כפי שביקש. וזה גם פירוש קריאתו של אלישע "רכב ישראל ופרשיו" – כלומר, הוא היטב לפרש בין מראה הנבואה לנמשל. ועוד יתרצו הפלפלנים, כי אם אליהו הנביא לא באמת מת, איך אלישע קרע בגדו, הרי ללא אבל על המת זהו "בל-תשחית". לכן ודאי מתו מונח לפניו, וכל העניין של אליהו שנלקח "עוד בחייו", מפורש בצורה רחבה יותר, ז"א, שאליהו מת במוות מיוחד המלווה בחזון, כדי ללמד את אלישע שיעור במראות הנבואה.

עוד ברשימת הצדיקים מופיע המשיח בכבודו ובעצמו. האגדה בירושלמי מספרת על לידתו ש

חנוך מנופף לשלום

ל המשיח ביום חורבן הבית ועל העלמותו הפתאומית. גם כאן ההסבר הרציונלי מתבקש, דווקא מפי הבעש"ט שמסביר שהסיפור בא ללמדנו שברגע שיזכו המשיח כבר מוכן קומפלט, הוא בהקפאה ומחכה לרגע הגאולה ("המשיח מחכה ליהודים, ולא להפך!"). לכן מותו של המשיח (הקונקרטי או המיועד) הוא תלוי הקשר, כמו שגם כותב הרמב"ם בהלכות מלכים על בחזקת-משיח שמת בטרם זמנו.

לצדיק הבא – חירם מלך צור שתרם לבניין בית המקדש. גם עבד מלך הכושי (אם אכן היה גוי) עשה מעשה חסד עם ירמיהו הנביא וגאלו מהבור. אולי המדרש בא ללמדנו שגוי, הגם צדיק, מזומן לחיי העולם הבא, שזהו לקח יפה.

סביב הצדקת סרח בת אשר החשבונאים המקראיים פירגנו במתנת האנטי-אייג'ינג ונתנו לה מאות שנות חיים. אחת הסיבות היא כדי שיוכל משה לקיים את השבועה שהשביע יוסף את בני ישראל להעלות את ארונו אל כנען. המדרש מספר שמשה לא מצא את הארון עד שזאת התערבה, ואולי זאת הייתה סיבה מספיק טובה להשעות את מותה בכמה שנים בצורה חריגה. גם כאן המוות שלה היה חריג – ולכן נבחר הניסוח "בחייהם לגן עדן".

נפוטיזם בריא

אמנם, התיאוריה שלי מתקשה להסביר חלק מצדיקי הרשימה הקדושה. אני מנסה למצוא מכנה משותף, הסבר למינוח "עליה בחיים לגן עדן", ובד בבד אני רוצה להזכיר שיש פרשנויות אחרות הקושרות מדרשים ואירועים שונים מדמויות המופת שברשימה. כלומר, זהו פירוש אפשרי, אבל לא היחיד. אין לי סיבה מדוע אליעזר עבד אברהם היה צריך מוות מיוחד ומה מותו בא ללמדנו. גם יהושע בן לוי הנכנס בשל הטריק שהוא עשה למלאך המוות אינו מלמד איזה לימוד מיוחד, אדרבא, הוא הדמות היחידה שנכנסה לגן עדן ללא שום סיבה מיוחדת, כפי שהגמרא מסברת במסכת כתובות. יעבץ ובן בנו של רבי (בן אם הם אותו אדם בן אם לאו) הם דמויות אלמוניות שאיננו יודעים עליהם יותר מידי. ואולי יעבץ בן בנו של רבי הוא זה שגרס את המדרש הזה והוא הכניס את עצמו בין הצדיקים? הדבר מתקשר לדברי הגמרא על מותו של רבי – "משמת רבי בטלה ענווה", אבל מיד מוצאים ענווים חדשים שמכתירים את עצמם בתואר – כדוגמת רב יוסף ורב נחמן.  כך או אחרת, המדרש הזה מותיר כמה שאלות לא פתורות שאפילו לחכם חנוכה אין פתרון עליהם.

מודעות פרסומת

יוצרות ליום פאי

יום פאי שמח!

כמנהגנו בקודש, אנחנו ממשיכים לחגוג את יום פא"י כמאמינים בני מאמינים. (ראו כאן את ההלכות משנים קדמוניות)

וברוח ארבע הפרשיות, נתאסף כולנו לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ונאמר "יוצרות" ליום פא"י הבעל"ט.

יוצרות ליום פאי (ממליץ לקרוא קודם)

יוצרות ליום פאי – מבואר

שנזכה לקירוב טוב!

יום פאי שמח!

ידוע לכל שאני חנון. למדתי בכיתת מחוננים, ביליתי 4 שנים תמימות בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, אני מנגן באקרודיון והצרות הרבות מי ימנהן.

פאי

אבל, יש לנו יום אחד בשנה שאנחנו יכולים לשמוח ולהיות בו גאים! יום פאי. יום לציון המספר המופלא, שקיים בכל מקום בטבע, כל פלאית היא העובדה שהצורה המושלמת: העיגול, היקפה ושטחה תלויים במספר לא רציונלי, ויותר מכן – במספר שאין לי צורה אלגברית לביטוי כלל! (לדוג', ליחס הזהב דווקא יש צורה אלגברית לביטוי). ובכן, אפשר לקחת מכאן מסקנות תיאולוגיות אם תרצו. יחד עם המקורות הרבים אצלנו שעוסקים בכך.

לכן, החלטתי לכתוב "תורת פורים" ליום הקדוש הזה. אפשר לקחת את זה קצת בצחוק וקצת ברצינות.

המולד יהיה ביום שישי הבא,  3 יום, ו14 חלקים.

להורדה – לחצו על הקישור:

מעגלי יושר

מהלכות יום פא"י

א. יזדרז וימהר בזה יום הגדול להתפלל תפילת שחרית בין שעה שלישית לרביעית. ויתפלל כסדרם ג' תפלות כבל יום, ויוסיף מעט תחינות ובזה יעלה המניין הידוע.

ב. חסידים ואנשי מעשה נהגו לטבול ג' טבילות קודם התפילת שחרית.

ג. יסדר שולחנו בזה היום במיני מאכלים טובים, כי גדול היום לאדונינו. ונהגו העולם לאכול כמין פת הבאה בכיסנין, הקרויה בלע"ז פא"י, והוא דומה לקוג"ל שלנו.

ד. ישתדל מאוד לברך על עיגול דבלה, וטמון בזה סוד גדול. ויברור היטב שמא אחזה בו התולעת ונתמעט היקפה.

ה. יש מי שנהגו לסדר סימנין כדרך שעושין בערב ר"ה, כגון שאוכלין אוכלים עגולים כלביבות או עוגות. ובמקומותינו נהגו לאכול אננס, כיוון שקרוי בלע"ז פאינעפע"ל. ונהגו לאכול מעין פרי אדום הקרוי בלע"ז פאפא"יא.

ו. נפרץ הגדר גם לשתות יי"ש בזה היום. וזה מנהג רע ויש לבטלו. כיוון ששותין ומשתכרין אינן יכולים להבדיל בין הספרות ויכולים לבוא לידי קלקול בחשבוניא.

ז. לאחר שאכל יברך ברכה מעין שלוש. ויזהר בברכה במיוחד ביום הזה שהרי עניינו מעין שלוש.

ח. קבלה מחכמי קדם ללמוד בזה הסדר ביום פא"י. תחילה לומד במקדש שלמה ויעש את הים. ויש שקראו גם ברית בין הבתרים [שאמר שם: "עגלה משולשת", ועיין הט"ז שם שחלקו עליו] ובסדר פקודי המשכן בספר שמות. אחר כן לומד משנה באהלות פרק נסר שהוא נתון. אחר כן לומד בגמרא סוכה העשויה ככבשן. ועירובין מיעטו ללמוד כיוון שהזמן קצר ומצוות היום מרובות. ולזיכוי הציבור הבאנו אותו כאן וצירפנו ראשונים ואחרונים.

ט. חל להיות יום פא"י בפורים דמוקפין, הוא הקרוי פורים משולש, ואינו נדחה מפניו, אלא עושין כסדר כל הימים בו.

י. יפה לאנשים ולתינוקות לשנות ולשלש בזכרון המספר. שקרוי יום חשבון, וקרוי גם יום הזכרון. והיו מונים ככל יכולתם ומזכין לאותו אחד שהפליא לזכור. וספרת השלוש השלמה לא עולה למניין הספרות, שכולם זוכרים אותה. וכך היה מונה: אחת. ארבע ואחת. חמש ותשע ושתיים. וכולי.

מדריך הנבוכים לגלקסיה – The Perplexed Guide to the Galaxy

הקדמה קצרה

הקטע הבא הוא ניסיון שילוב בין שני המדריכים הגדולים ביותר שידעה האנושות.

הראשון הוא מורה נבוכים לרמב"ם, ובשמו הלועזי: The Guide for the Perplexed. במקומות רבים בספר הרמב"ם עוקץ בלשונו החדה את הסכלים והבורים. עוקצנות זאת הזכירה לי את המדריך השני: The Hitchhiker Guide to the Galaxy של דאגלס אדמס, שאף הוא מאופיין בעקיצות על אמונות הכזב של תושבי היקום. למרות שיש עוד יותר מחודש ליום המגבת (לאלו שחוגגים אותו למניינם ב25.5 או לפי הלוח העברי ב42 לעומר), הרי הוא לפניכם. ברצוני להודות לרעי הטוב רזיאל שתרם בהערותיו המועילות והמעולות לקטע.

הרמב"ם עם משקפיו של זאפוד ביבלברוקס. התמונה הימנית לקוחה מhttp://grishman-works.blogspot.co.il/

הרמב"ם עם משקפיו של זאפוד ביבלברוקס. התמונה הימנית לקוחה מhttp://grishman-works.blogspot.co.il/

מדריך הנבוכים לגלקסיה – ע"ע "המין האנושי"

המין האנושי – המין השלישי בחוכמתו בכדור הארץ (ע"ע "לא מזיק ברובו").

ייעוד

בשל חוכמתם המוגבלת יועדו להתעסק רוב שנותם באופן עיקש ובלתי פוסק בקביעת דברים כ"אמת" ו"שקר". זאת ללא ידיעתם כי לשם כך נוצרו ע"י מחשב העל "הרהור עמוק" בכדי לחשב את השאלה של החיים, היקום והכל, פעולה שבני האדם מכנים אותם "השכלת המושכלות" (ע"ע 42). אמנם, נראה שפרוייקט זה נכשל עקב צורת האיות הווגונית שלא מבדילה בין "שכל" ל"סכל", דבר אשר גרם לבאגים חמורים ביותר במנגנון האנושי. כך יצא, שבני האדם מבלים את זמנם לרוב באכילת מאכלות טובות, בעילת צורות נאות, לבישת בגדי שש ורקמה, בילוי בקניון, צפייה בתוכניות אירוח ושאר דברי הבאי והבל.

פילוסופיה

אך ללא ספק, המין האנושי מתגלה במלוא טפשותו כאשר הוא שולח ידו במלאכת הפילוסופיה. הפילוסופיה האנושית היא ייחודית ביקום כולו, ונודעת ביכולת רפלקסיביות מרשימות, כיון שהיא עוסקת בעיקר בעצמה. לדוגמא, בן האדם הממוצע סובר שהארץ עומדת במרכז העולם, או שהמציאות כולה היא למענו כפרט, או שהצבעה למפלגה ששמה מתחיל ב- "יש" היא הקדמת קיום למהות, או שמחשבות שמחות יכולות להפיג את זעמו של מנהל הבנק שלך. אסכולה פילוסופית זאת כונתה " אקזיסטנציאליזם".

מחלות

המין האנושי נגוע במחלות מסוכנות רבות.

מחלת ה"אובר" – בני האדם הם יצורים שמחים וחיוביים, מלבד הפעמים הרבות בהם הם שרויים בדכאון כרוני עמוק. מטבעם החיובי, הם נוטים לעשות כל דבר יתר על המידה. המלכים לוקחים יותר מידי נשים. בני האדם מרבים להתאבל על המתים, ועוד יותר על אלו שעוד לא מתו ומצערים אותם עוד בחייהם. בני האדם מרבים בתארים נעלים יותר מידי (ראה מחקרו של עו"ד ד"ר רו"ח אל"מ הרב הגאון והחשוב לורד יהופיץ בויבריק השני שליט"א נ"י הי"ו). בני האדם מושכים יותר מידי כסף מן חשבון הבנק שלהם. ואם כל זה לא מספיק, האיפור של ג' יפית הוא יותר מידי.

מחלת "הכינותי מראש" – בני האדם נוטים לאופי עצלני מאוד, עד כדי כך שאינם יוצאים מביתם ארבע פעמים במחזור ירח ממוצע. בכלל, בני האדם מרבים לישון, מתוך תקווה תמימה שיום אחד יקומו בצהריים וישיגו תובנה עמוקה אודות החיים ללא צורך בעיון מוקדם או בלימודי הכנה כלשהם. בני האדם טוענים שהכול ידוע וקבוע מראש, ולימודים יכולים להסית או לא להועיל לגילוי האמת. לכן, הם מקפידים באדיקות לשמור על ראש נקי, צלול וזך מכול ידע זדוני.

אופנה וחברה

מבנהו ההיפר-גיאומטרי של היקום הוא שמאפשר את העובדה המרתקת לפיה כדור הארץ הוא המקום הכי גבוה ביקום, ובה בעת הוא המקום הנמוך ביותר. עובדה זאת היא שמקנה לבני האדם את אופיים הקיצוני, ולמריבות חסרות תכלית אודות האם כדור הארץ הוא המקום הכי "חם" עלי אדמות, או הכי "קול".

בני אדם מחבבים אופנת וינטאג' מאוד. כך, אם לדוגמא תתן להם ספר ישן ותגיד להם שיש בו סודות הנובעים מצירופי אותיות, הם ימהרו לקנותו בכסף מלא כפריט חובה לספרייה שלהם, וכאמירה אופנתית. אמיתות הדברים נובעת מערכו הפרה-היסטורי של הספר, והגוף שאחראי למנוע כל השתלטות של סדר וקיומה של האנתרופיה, חס ושלום, היא הרבנות הבין-גלקטית, שאחראית אף היא לתעודת הכשרות המפוקפקת במסעדה בסוף היקום. (ע"ע)

אמונה

רוב אוכלסיית היקום מאמינה שהיא נוצרה ע"י סוג של אל מסויים. בספרה הפחות-מצליח של הוצאת אינציקלופדית גלקטיקה: "מי זה הבחור הזה שנקרא אלוהים?" מוצגות העובדות שאנו יודעים בוודאות אודות הזן האלוהי. באדיבותם אנו מביאים את ההגדרה הנובעת מניסיוננו האמפירי עם הזן הזה:

אלוהים (מצוי): חסר חוליות, עור, בשר ודם. לא גוף. לא פיזי. לא נמצא בשום מקום. לא גדול. לא קטן. לא יושב. לא עומד. לא מצוי בזמן. לא מת. לא נושם. לא ישן. לא ער. לא שמח. לא עצוב. לא שתיים. לא יתר על שתיים. חי בקבוצות קטנות של אחד. 

הגדרה זאת לא הקנתה לאל המצוי פופלריות רבה, כיוון שהוא, בין היתר, גם לא מצוייד במגבת. לכן, בני האדם החליטו לערוך תחרות ריאליטי למציאת אלים יותר נגישים ואנושיים (כלומר, סכלים).

זוכה התחרות היה בחור בשנות השלושים המוקדמות שאיבד את בתוליו לפני אמו, בעל שרירי בטן מרשימים, שיער גולש, ויכולות מרשימות כמו הליכה על המים וריחוף בסיוע מוטות עץ ומסמרים. אם כן, אין זה מפתיע כלל, בהתחשב  בזאת שרוב הצופים היו צופות צעירות שהבחור המוכשר זכה בפרס – מלכות שמים לפני עשרים וחמישה אחוזי מס. בהמשך, זכייה זו סחפה בני אדם רבים, במיוחד בשל בשורתו של הבחור עם המגבת ליום "בלי פאניקה" שיבוא. אבל כשאר פליטי הריאליטי הוא נעלם יום אחד, מותיר אוהדים נאמנים אחוזי ציפייה ליום הקאמבק הגדול.

קריאה נוספת למעוניינים:

מו"נ: י"ב, ל"ב, ל"ד, נ"ט, ס"ב

שמונה פרקים: פ"א, פ"ד

משנה תודה:  יסודי התורה,  תשובה, מזוזה, אבלים,  מלכים