שאנה קולכן! הלגיטימיות ההלכתית של שירת נשים

שאנה קולכן! הלגיטימיות ההלכתית של שירת נשים

האמנם שירת נשים היא גזרה מפורשת, שכל מי שחולק עליה מתרחק מגבולות האורתודוקסיה, או לכל הפחות ייחשב כ"לייט" או "מיקל"? לא. אני לא רק סבור שלא. אני יודע שלא. אני סמוך ובטוח שלא. לדעתי בתקופה האחרונה מתרחש עוול הלכתי של ממש באיסור הגורף של שירת נשים. דתיים המתירים לעצמם (או הנסמכים על רבנים המתירים) לשמוע שירת נשים נחשבים כ"פחות דתיים", כ"לא באמת דוס-דוס", ואולי גם נשמע קללות כ"מודרנישע" ל"ע. אבל האמת ההלכתית מורכבת הרבה יותר, ונראה לי שהלכתית קשה עוד יותר לאסור שירת נשים מאשר להתיר. אדרבא, הדעה המחמירה לעיתים סותרת את עצמה ונוטף ממנה ריח של יוהרא ופרומקייט.

תירוץ מספר 1 – לא שומעים בשמע \ מותר ללכת לפעמים לשירותים

ההיסטוריה ההלכתית מאחורי שירת נשים היא מסועפת ונמצא עוד מהתחלה קולות מחמירים, אלא שהיום בריבוי התנאים – כדי להגיע לשירה שאותה אסרו מי שאסר, יהיה קשה מאוד. נעשה סקירה זריזה, ונוטה מאוד לכיוון ההיתרים.

קריאת שמע

הגמרא בברכות עוסקת בהלכות תפילה וקריאת שמע. קריאת שמע, המעמד הנשגב בו יהודי מייחד את אלוהיו עליו, צריך להיות נקי וקדוש. לשם כך, על האדם להתרחק מכל דבר הקרוי ערווה. דוגמאות קלאסיות הן כמובן האיברים המוצנעים בגבר ובאישה, ואפילו צואה הקרויה בלשון התורה "ערוות דבר". בזמן קריאת שמע יש להתרחק ולהסתיר את אותם דברים כדי לקרוא מתוך כבוד ורוממות. ויש עוד דברים שיש להרחיק. סיבת ההרחקה בגמרא נראית שהיא עניין הכבוד בקריאת שמע, ולאו דווקא עוררות מינית. (שם – "אלמלא לאסתוכלי מאי?", להוציא שהאיסור לקרוא ק"ש כנגד הערווה הוא איסור אחר). הגמרא מונה עוד דברים שהם קרויים לצורך העניין "ערווה" כמו שיער ושוק האישה המגולה, וקולה של האישה בעת הזמר (כך סברו רוב הראשונים). מתוך הנחה שלא ראוי להתפלל בנוכחות אישה שרה, כי זה פשוט לא מתאים למעמד האינטימי של אדם ואלוהיו.

על זה כבר אמרו חלק מהפוסקים שהאיסור הוא על שמיעת זמר אישה בעת קריאת שמע, אבל שלא בזמן קריאת שמע, הגמרא לא אסרה. בדיוק כפי שהגמרא אסרה לקרוא קריאת שמע בנוכחות צואה, אבל לא יעלה על דעתנו שהיא אסרה ללכת לשירותים מידי פעם.

לפי המחמירה בשיטה זאת הדבר תמוה שבעתיים לאלו האומרים שכשאישה שרה ראוי לא להקשיב ולהיות טרוד בקריאת תהילים, כפי שראיתי את אחד הראשל"צים עושה בטקס יום השואה כשעלתה שרית חדד לשיר. אם עיקר האיסור הוא דווקא בעת תפילה וקריאת שמע – אז לקרוא תהילים דווקא כשאישה שרה? והאם הוא אחז כשיטת המרדכי שלא חושש לעסוק בדברי תורה גם כשגויות שרות ברקע? הלא לאלוהים פתרונים.

תירוץ מספר 2 – קול מקולקל \ להחמיר גם מהצד של החתן וגם מהצד של הכלה

ניתן להחמיר על התנאי הראשון ולומר שהגמרא אסרה קול באישה באופן אבסולוטי, כפי שאסרה הסתכלות אסתטית באישה. אך, איפה נפגוש כיום נשים שרות? בדרך כלל בשני מקומות: ברדיו \ דיסק \ mp3 וכו' או בהופעה חיה דרך רמקול. גם אם קול באישה ערווה אבסולוטית ואסור לשמוע אותו לעולם, האם קול שכזה נקרא "קול"? תחת שאלה זאת נחשבת ההחמרה היתרה במערומיה. החזון אי"ש חשש מאוד לעניין רמקול ופסק כי בעת חופה וקידושין, אין לחתן להשתמש ברמקול כדי שהעדים ישמעו את הקידושין בקולו של החתן ולא דרך הרמקול, כי קול דרך הרמקול אינו נחשב לקול. ואכן, חרדים רבים מחמירים שלא להשתמש ברמקול במעמד הקידושין. אם כן, מה נשתנה שאישה השרה דרך רמקול קולה נחשב קול? לגבי רדיו הסיפור דומה. רוב רובם של הפוסקים סבורים כי לא ניתן לצאת ידי חובת קריאת מגילת אסתר דרך הרדיו, גם אם השידור ישיר. יש לשמוע מבעל קורא בקולו הישיר. באופן דומה ניתן לומר שגם קול אישה דרך הרדיו אינו נחשב לקול ההלכתי.

כתבתי בפוסטים קודמים על האפיון של הדתי-לייט. הדתי-לייט מאופיין בחוסר-עקביות של גישות הלכתיות לצד המיקל. אך אנחנו רואים גם בחוגים חרדיים חוסר-עקביות הלכתי לצד המחמיר. להחמיר לקדש ללא מיקרופון (והיה מקרה לא מזמן של קידושין חוזרים!) ובה בעת לאסור באופן מוחלט שירת נשים ללא כל צד להיתר, הוא ממש תרתי דסתרי. ראוי לציין, שיש מקומות שהתנגשויות הלכתיות קיימות, כמו המנהג להכניס שבת מוקדם כשיטת הגאונים ולהוציאה כרבנו תם, אך הדבר נעשה מתוקף תוספת שבת ולא מתיימר להיות דין חרוץ.

התנאי הזה מתקשר לשמועה שהעידו כמה אנשים לחיבתו של הרב עובדיה יוסף לשמוע קלטות של אום כולתום, בין היתר תוך כדי כתיבת חידושי תורה. את דבריו תירץ בכך שאין השומע מכיר את הזמרת באופן אישי, ולכן אין כאן איסור של הנאה מהאישה, שההנאה היא דווקא מאישה שהשומע מכיר ויכול להתחבר אליה. תירוץ מעין זה נמצאו בדברי הפוסקים השונים שגדרו את האיסור לסוג ספציפי של נשים, בהתאם לרמת ההיכרות עם האישה והסטטוס שלה.

כל קול הוא קול לגיטימי

רבקה בלאק – זמירות ליל שבת מעולם לא היו קשות יותר

כל על התנאים האלו ניתן להחמיר ולומר שקול אישה זה קול אישה ושנפסיק כבר להתחכם. מיילי סיירוס באה ביי-דפינישן לעורר הרהורים אצל הצופים. ומה קורה כשקול האישה אינו מגיע כלל למטרות הנאה מקולה של האישה? כאשר מדובר במקהלה קיבוצית, או בזמירות שבת משפחתיות? האם קול אישה יחד עם קול גבר מעורב בתוכו מותר? תחת השאלות האלו הפוסקים הציגו תשובות מעורבות. והמסקנה בכל תשובה מוכתבת על פי השקפתו של הפוסק. כך או אחרת, לחייל או לסטודנט הדתי יש מספיק מה לתרץ כשמופיעה מולו זמרת פנויה שהוא לא מכיר ושרה שירים שקטים של יום הזיכרון דרך רמקול אחרי שעבר זמן קריאת שמע. נראה שדווקא להחמיר במצב הזה דורש הרבה יצירתיות.

וכאן אני מוצא את עצמי זועק על העוול הגדול. למרות שיש דעות מחמירות בהלכה לגבי שירת נשים, הרי שהדעות המקילות שקולות או אפילו עולות עליהן. ונראה שאנשים סומכים על תחושת הבטן ההלכתית שלהם כדי לקבוע מהי דעה הלכתית רווחת במקום לפתוח ספר. כשהמשנה ברורה כותב ששירת נשים "שלא בזמן קריאת שמע שרי [מותר]", זה לא מספיק ברור? *

אלא שאהבה מקלקלת את השורה, וכאן אהבת החומרה מסמאת את עיני הקוראים. כבר היום אנחנו עדים לתופעות מדאיגות מאוד של השמטות וצנזורות קטעים שלא תואמים את השקפת העולם של העורך. ישנה ההשמטה הידועה של השולחן ערוך על מנהג הכפרות השטותי לדעתו, Artscoll צינזרו לפני שנתיים חלקים מהרשב"ם ומרש"י שלא תואמים את המסורת האולטרה-אורתודוקסית, וגם לא מזמן הושמטו מהדפוס של הבן-איש-חי תיאור של נשות עירק הצדקניות שהיו עורכות מניין נשים לפני בעליהן. ואם את זה השמיטו, מה זה להשמיט גם את המשנה ברורה שהתיר שירת נשים.

ההלכה היא יצירה מופלאה שכל אחד יכול לקחת בה חלק וזאת היא חוסנה, זאת הרלוונטיות שלה לכל דור ודור. ההלכה לא צריכה להשתנות, היא כלי דינאמי במהותה. חגגנו לא ממזמן את זה שה' נתן לנו את התורה. היא שלנו. עלינו הזכות והחובה לעסוק בה. גם אני נוהג חומרות כשאני סבור שצריך, אך לעולם אני לא טוען שהצד השני הוא פסול. יש בכך חוסר הבנה בסיסי של מהי ההלכה ומהו אדם שומר תורה ומצוות.

ודבר אחרון בהחלט

השירה המודרנית כבר הפכה להיות משהו אחר לחלוטין. ביניהם תופעות שלגמרי לא ניתנות לסיווג כלשהו. בפסח האחרון ראיתי את האמנית הבאה בפסטיבל גיקניק. אני עדיין לא מעכל מה ראיתי. הצילו.

  • * ראוי לציין, כי המשנה ברורה ממשיך שם לגדור את ההיתר לנשים המותרות בלבד, אך בסוף מתיר שוב ע"מ שלא להיבטל מתורה ומתפילה בחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך"

נ.ב. קטן – חבורת הקריאה תופסת תאוצה וכבר מתארגן המפגש השני. אף פעם לא מאוחר מידי להצטרף. בר-אילן, ימי רביעי בערב. לפרטים: reading.chavura@gmail.com

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שאנה קולכן! הלגיטימיות ההלכתית של שירת נשים

  1. שפרה צח הגיב:

    פוסט חשוב ביותר! תודה לך על ההצגה הבהירה של הדברים.

  2. ohris הגיב:

    תודה לך!

  3. […] "שירת נשים" – הפוסט הכי צעיר. נתון די מפתיע. אם כי כיוונתי מיד לאחר תקרית בר-אילן והעברית. לקח: לתפוס את הרגע. […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s