חתונות ובעיות

חתונות ובעיות.

הנה העומר בא. אפשר כבר להריח את ריח עוגיות הקוקוס באוויר. ועם העומר הקלה גדולה. 33 ימים שלמים ללא חתונה אחת. החתונות בזמן האחרון הפכו לקטסטרופה. הפוסט הזה אני מתכוון להוציא קיטור על כל מה שמעצבן אותי בחתונות פה בארץ הקודש.

קח לך אישה ובנה לה בית. לא!!!

אני מסרב לסווג כל מקרה של רווקות מאוחרת כבעיה אגוצנטרית או בררנית. יש גם בעיה הפוכה. בקהילות הדתיות בפרט, אבל גם בקהילות הכלל-ישראליות, אנשים מתחתנים מוקדם מידי. אין כמו אהבה ראשונה, אבל בדיוק כמו שפרנציסקוס לא ייקרא הראשון אם לא יהיה שני, ככה גם אין אהבה ראשונה אם אין שניה. קשר ראשון הוא הקשר בו עושים את הטעויות הנוראות מכל – הוא הקשר בו אנו מתפקחים מהפנטזיות, מעצבים תרבות-זוגית, רבים, חוזרים, מקווים, מתאכזבים ונפרדים כידידים. אנשים שהקשר הראשון הרציני שלהם יגרור ישירות חתונה, יהיה מחוספס מאוד, בעל הרבה חבלי-לידה בשנים הראשונות. קשר שני-שלישי יהיה בוגר ואמיתי.

מלבד זאת, גם העתיד הכלכלי של הרבה זוגות צעירים בסימן שאלה. מסיבה לא מובנת היהדות המסורתית של ימינו ממהרת להשיא את בנותיה ובניה עוד בטרם רכשו מקצוע לחיים. הרמב"ם כותב דבר מדהים:

דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך יישא אישה–שנאמר "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו . . . אשר בנה בית חדש . . . אשר אירש אישה" (הלכות דעות, פ"ה, י"א)

הדרך של האנשים הנבונים בעלי הדעה הוא קודם כל למצוא מקור הכנסה. לאחר מכן, להתיישב – להשיג מקור לגור בו (הרמב"ם אומר שצריך לקנות בית דירה, אבל בואו נישאר ריאליים). לאחר מכן – נושא אישה ומקים משפחה. את הראייה הוא מביא מכהן משוח מלחמה. בימי קדם, לפני שיצאו בני-ישראל למלחמה, היה מגיע כהן מהרבנות הצבאית ומחלק פטורים. את הפטור הראשון הוא חילק למי שנטע כרם אבל לא הספיק להנות מפירותיו. אותו אחד פטור מן המלחמה כדי לסיים את מלאכתו. (והרמב"ם מסיק לכל סוג מלאכה עבור נשיאת אישה). לאחר מכן הכהן שואל האם יש אדם שבנה בית אבל לא חנך אותו. אף הוא מקבל פטור. הפטור האחרון בסדרה הוא למי שארס (קידש) אישה, אבל לא סיים את כל פרוצדורת הנישואין (בקצרה: הנישואין היהודיים בנויים משני חלקים, שבעבר היו מופרדים והיום מאוחדים). יש עוד פטור נוסף שהוא נושא לפוסט שלם.

ממשיך הרמב"ם ואומר:

אבל הטיפשים, מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה; וכן הוא אומר בקללות, "אישה תארש . . . בית תבנה . . . כרם תיטע" -כלומר יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.  ובברכה מה הוא אומר, "ויהי דויד לכל דרכיו, משכיל; וה', עימו" (שם)

בקללות בספר דברים, התורה מונה את סדר הדברים אישה-בית-פרנסה הפוך מלמעלה. מי שיודע דבר ברמב"ם, מבין את הקריאה בפסוק באופן הבא: הקללה היא לא שהאישה שתארס איש אחר יקח וכו', אלא הקללה היא המעשה ההפוך עצמו! מי שהופך את הדברים מביא על עצמו קללה. וככה זה מנהג העולם, זה הטבע. כדי לקדש צריך משהו שווה פרוטה. אין לך פרוטה? בעיה. גם נוסח הכתובה לא נלקח ברצינות. כנראה מחסום השפה הארמית מפריע. אז בעברית, הכתובה פותחת במילים (לאחר כל התאריכים והשמות):

החתן המהולל אמר לבתולה, היי לי אישה כדת משה וישראל ואני בעזרת השמיים אעבוד ואוקיר (לשון – אעשה יקר יותר) ואכלכל ואזון ואפרנס אותך כמנהג אנשים יהודים שעובדים ומוקירין וזנים ומפרנסין ומכלכלין ומלבישין את נשיהם באמונה

והם חיו בעושר ואושר.

אם אנחנו באירוויזיון, אז עד הסוף!

אני פשוט סובל בחתונות. אין לי מושג אין החתן והכלה מסוגלים להנות מאירוע שצפויה בו הקפדה של הפקה הוליוודית. איך אפשר לשלב בין אירוע מכובד שכל הדודות של סבתא והבוס של אבא מוזמנים אליו, ובין מסיבת נישואין עם אלכוהול ומוזיקה רועשת? התשובה: אי אפשר! עבור המבוגרים, יש יותר מידי רעש. הצעירים סובלים מלבוש לא נוח שהם נאלצו לבוא איתו בשל מכובדות האירוע, אבל פשוט לא ניתן לשמח איתו חתן וכלה. כבר ראו עיני ג'ינסים, לא עלינו, בשעת החופה. כבר הצטמקו אישוני, רחמנא ליצלן, לחזיון טי-שירט שהחתן החליף לאחר החופה. אני לא מאשים את החתן שזאת הפעם היחידה שהוא ילבש חליפה בחיים שלו. אלא את המוסד את מאשים. אבל יש פתרון שמצא חן בעיניי מאוד והוא תופס תאוצה בשנים האחרונות: חתונה אירופאית.

קייט ו-וויליאם. לא נוח

כידוע, באירופה החתונה מחולקת לשני חלקים (אם לא יצא לכם לראות את החתונה המלכותית האחרונה, דעו שכך נהוג במדינות אירופאיות אחרות מלבד בריטניה, כמו צרפת). החלק הראשון מתקיים בשעות הבוקר המאוחרות – החתן והכלה, לבושים יפה-יפה, וכל אורחיהם (הלבושים בהתאם!) מתכנסים בכנסייה. שם נערך טקס דתי. לאחר מכן, הפעמונים מצלצלים והם הולכים לבניין העיריה. לא, הם לא הולכים לאחד את חובות הארנונה, הם הולכים לערוך שם סעודה קלה (בעוד שהבירוקרטים מסדרים להם את הניירת). לאחר מכן, הם הולכים הביתה, נחים, מחליפים בגדים, ובערב – מסיבה! הם יכולים להחליף למשהו יותר נוח, והם יכולים לחגוג עם החברים שלהם בבית, בים או איפה שבא להם. נסיון לגייר את הסדר הזה נראה לי מבורך. למה אני צריך לרקוד עם הדודה שלי? לא רוצה! תעשו טקס רשמי ביער (עם הכלה עצמאותה בתפקיד כיפה אדומה, כמו שאמרו הגששים) – שם תחת כיפת השמיים בפסטורליה, כל מי שחייב להיות מוזמן, יוזמן. יהיה ריקוד-מצווה או  שניים. ארוחת בראנץ' קלה תוגש לאורחים המכובדים. בערב, הכלה יכולה להחליף למשהו נוח, ולשמוח, בלי שום תחכום. חבר ינציח את המסיבה במצלמה. שמחה אמיתית, עם האנשים שהם באמת אוהבים לבלות איתם, עם החברים והאחים, שמחה פשוטה.

בואי נשתה תה ונתחתן

לבוסית החילונית שלי יש דעה מעניינת על חתונות. היא ממש נגד. לשיטתה, אם היא אוהבת מישהו – היא יכולה לבלות איתו. אם היא מרגישה מוכנה ובא לה, היא תגור איתו ותביא איתו ילדים. מה הטקס הזה מוסיף? מה הוא מביא שלא היה קודם? הרהרתי והגעתי למסקנה שיש משהו בדבריה – אין טקס החתונה מוסיף מאומה. הסכמי ממון והסדרי זוגיות אפשר לעשות גם אצל עורך דין בימינו. אז איזו סיבה יש לזוג חילוני (שלא מעוניין בצד מסורתי בחייו) להתחתן? אין לי תשובה טובה לתת לכך, החתונה היא טקס דתי. אם פלוני אוהב את פלונית, זאת עובדה – ולא צריך טקס שיאשר את זה. אבל אם פלוני אוהב את פלונית וגם אוהב את ה', אז יש פה כבר משולש רומנטי. הנישואין היהודים הם לא סתם טקס זוגיות – הם טקס זוגיות נוכח פני ה'. הזוג מצהיר על אהבתם ונותן תוקף קדוש להצהרה, ובכך ייחודו של הטקס הזה – הההצרה הנוספת שהקשר בינהם הוא קשר בעל אופי דתי, אותו "בסייעתא דשמיא" שיש בכתובה, אותו "כדת משה וישראל" – בניית בית בעל אופי יהודי. מי שלא מעוניין בכך – אז מה המשמעות בחתונה?

הרב גנדאלף מקדש – אין מה לדאוג, טבעת כבר יש.

אני מציג גישה קשוחה למדי. אחד הטיעונים נגד נישואים אזרחיים (אני מאחד תחת מטרייה אחד כל מה שקרוי "ברית זוגיות" – נישואים ע"י סלבריטאים, נישואים חד-מיניים וכו') הוא שהנישואים הם טקס דתי בעיקרם, ולכן אין לאפשר נישואים שהם לא דתיים. אני לא אומר במפורש שאני נגד, אלא פשוט אני לא מבין מה התועלת לשחק ב"כאילו". טוב לכם? תחיו יחדיו. זוג נשוי כדת משה וישראל אינו זכאי ליותר זכויות מאשר זוג שלא נשוי בצורה הזאת. העיקשות להרחיב את המושג "כדת משה וישראל" היא ילדותית, כפי שכתבתי כבר לפני. אדרבה, אני בעד להרחיב את מושג הזוגיות שהמדינה תכיר בו – ולהשאיר את הטקס הדתי, דתי. וכבר נשפכו נהרות דיו על הנושא, ככה שאין לי מה להוסיף, רק לציין את דעתי.

גילוי נאות וחסודות

אני רווק מאושר בן 23 שחי ברוב שעות היום בעולז ותרגושת לרוב. אומרים שאני לא אמצא כלה עם הגישה הזאת. אז אומרים. נסיים בפרנק סינטרה.

3 מחשבות על “חתונות ובעיות

  1. eliyahugalil הגיב:

    אתה מקשה בכוונה על כתיבת תגובות? מה זה הצבע מוציא האישונים שבחרת?
    מעניין שבדיוק גם אני כתבתי קצת על תעתיקים. האם תעתקת ממני? 🙂
    סיפרת סיפור יפה בצורה מעניינת. תודה. גם לי יש קשיים עם התעתיק של השם שלי ללועזית. אליהו הוא Eliyahu באנגלית, אלא שבספרדית Y המכונה "אי יוונית" נהגית כשי"ן. משום כך לעתים קוראים לי בטעות אלישהו…

    • ohris הגיב:

      היי.
      אני מאמין שהתכוונת להגיב על הפוסט הבא – אבל הנה וורדפרס עושה בעיות ולא נותן לי להעביר את התגובה.
      בכל אופן, תודה על התגובה, וברוך הבא לוורדפרס!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s