דברים שהאהבה תלויה בהם

דברים שהאהבה תלויה בהם

"איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר"

אי שם בחדר קטן בהוליווד

קח ת'גלובוס. לקחתָ? יופי. עכשיו עצום את העיניים וסובב אותו, כן ככה חזק. שים את האצבע. בחרת מדינה? יופי. גם אם נפלת באמצע האוקיינוס תדמיין שגילית אי בודד סודי. עכשיו קח את הספר הזה. אל תשים לב לכריכה, או אפילו לתוכן, זה לא חשוב וזה סתם משעמם – זה ספר שסוקר את ההסטוריה כולה מראשית הבבלים דרך רומא, ימי הביניים, שנות השישים עד נפילת חומת ברלין. דפדף במהירות ותעצור כשאני אגיד סטופ. סטופ! עכשיו תכניס הרבה דם, אלימות, כריתת ראשים, צליית איברים והקטרת חלבים. אה, ואל תשכח להכניס זימה. הרבה זימה ומיניות. סקס? מה פתאום! לא נראה פה אפילו חדירה קטנה, חלילה לנו, הרי זהו מעשה אינטימי המבטא אהבה. פשוט כדי להמחיש את העלילה, למלא זמן מסך וסתם למשוך אנשים, תכניס פה קטע, שם קטע, פה פרק שלם, גילוי עריות, אפשר גם מאותו המין, פרו ורבו ומעשים טובים. סיימת? מזל טוב, יש לך סדרה חדשה של HBO.

סדרות של HBO - יש אחת בלי עירום?

סדרות של HBO - יש אחת בלי עירום?

 

עכשיו מעונן

אמרו לי שכל כך חבל שאני לא רואה "משחקי הכס", אבל גם מזל כי זה לא בשבילי. אמרו לי שגם את הספר לא כדאי לקרוא בשל ריבוי קטעי גילוי עריות, אונס ורצח. (אף על פי שגם בתנ"ך יש כמות לא מבוטלת מאותו החומר). לא, אני לא בא להתמרמר ולזעוק על אובדן מוסריות החברה שלנו – כי אני לא רשאי לקבוע זאת. אני גם לא עומד להפנות אצבע מאשימה לכיוון מישהו או משהו עקב המקרה הבוגרשובי האחרון. אבל מה יש לדור שלנו שאובססבי בעיסוק המיני? זה נוגע לכולם לא משנה אם זה מגיע מהצד המתיר כגון פוקו, ילדי וודסטוק, אנדי וורהול, יוצרי התרבות. או מהצד האוסר – בעיקר מן המגזר הדתי והמוסרי הכלל-עולמי. מה יש במנגנון הזה שמעסיק את הדור שלנו? בדורות קדומים יותר, אף על פי שתמיד חוסר-מוסריות מינית נחשב בעייתי, ההתמודדות מול היצר המפעפע, נחשבה להתמודדות קלה יותר מאשר שאר המעשים הלא מוסריים. משנת חז"ל: "הרוב בגזל, מיעוט בעריות וכולם באבק לשון הרע" – שמה את העניין המיני במקום של כבוד, אבל לא דחוף. גם הרמח"ל מזכיר את העניין המיני כבדרך אגב במסילת ישרים. נראה שחלק מן התנאים, לפחות אלו בעלי יכולות סוציאליות גדולות מעמיתיהם, דיברו עם נשים בלי התגרות רבתי של היצר (והיו גם איספור מקרים הפוכים, יש לציין). ההתייחסות למין הייתה דבר טבעי. קשה לאדם עם זה, ולכן גם אלו ששלטו ביצרם נכנסו להיכל התהילה. לאנשים שחטאו, הייתה אפשרות לתקן – וייתכן שהיו נושאים מעמד מיוחד עקב חטאם. אבל זה עדיין לא כזה ביג דיל.

אוי ויי! כולנו נוצרנו ממגע מיני?

היו חלוצים בתחום עד שהגענו עד הלום, אבל העניין התעצם, לדעתי, רק לאחר מהפכת "הכפר הגלובלי" שבעצם הכניס את כולנו לסירת ערכים אחת – לכל העולם יש הסטוריית ערכים משותפת. כל זאת לכאורה, וברור שלמרות שהיום לבחור הישיבה מבני-ברק, לנער בית הספר מטוקיו ולנזיר הצעיר מכיכר פטרוס פחות או יותר אותה השקפה על הנושא המיני (כי זה מה שמביאה איתה הפרסומת לקוקה קולה), ברור שלאבותם היו מסרים שונים. אבל זה נשכח ולא נראה – כיוון שההווה משכתב את העבר. המחשבה השלטת הגיעה, לדעתי, מן ההסתכלות הנוצרית-קתולית למין, שהיא הסתכלות של בושה, אשמה, לפשוטי העם, בהמתיות, איכסה-פיכסה. אף ה"נועם אלימלך" אומר על "דע מאין באת – מטיפה סרוחה", שחטאי טיפה סרוחה, כלומר: חטאים מיניים, הם המזכירים לנו הכי טוב מאין באנו, כלומר – השפעתם כ"כ חזקה עלינו, עד שמיד אחרי החטא אנחנו מחפשים להתוודות ולחזור בתשובה. ואיזה מזל שיש כומר לבוא להתוודות אליו. אה, שכחנו, למרות שאנחנו אוחזים בגישה הזאת, אנחנו לא נוצרים. טוב, נוכל להסתמך בדבריו של אוסקר ווילד שאמר: "לא הכומר מכפר, אלא עצם הוידוי מכפר".

אוסקר ווילד - ראשית הדרך

אוסקר ווילד - ראשית הדרך

 

היא לא עונה

ומה אצלנו? התורה היא מאוד ראליסטית. היא יודעת עם איזה חומר היא מתעסקת – בני אדם. לבני האדם יש צרכים, רגשות, ולפעמים הם עושים שטויות. לכן התורה מאפשרת לכל מיני יצורים הלכתיים לחיות בקרבה, עדיין תחת כותרת "יהודים". התורה לא חיה באשליה או בבועה שאדם יתאפק ויכבוש את יצרו, אלא מכירה גם בצדדים הפחות נעימים או פחות רוחניים, לדוגמא אדם עתיד ליפול ולחטוא עם אישה, ולכן התורה מבדילה בין בעילת זנות לבעילה לשם קידושין. הגמרא מתארת מקרים של אישה שבא עליה מניין גברים – מה דינה? מה דינם? גם בחובות עוסקת ההלכה: גבר שלא מצליח לספק את אישתו, רשאית היא לבוא לבית הדין ולדרוש גט (מצוות "עונה"). התורה שבכתב מציינית מקרים של אונס ושידול, וגם מקרים שהיו נפוצים בעולם העתיק של אישה בשבי. בעוד שהסיפורים על התגבשותה של הנצרות עוסקים בקדושים מעונים מינית, הקורפוס שלנו כולל את בנות לוט, תמר כלת יהודה, האורגיה ההמונית עם בנות מואב, דוד ובת שבע ועוד ועוד. כי זה חלק מהחיים שלנו, אין מה להייפייף…לפעמים צריך להתעסק גם בקקי (ברכת אשר יצר, אמרתם היום?)

פנויים ונהנים, ארוסים ומתבאסים.

טוב, עכשיו שברור שאנחנו לא מסתירים כלום, מה האג'נדה? מין הוא צורך אנושי. כמו אוכל, אם לעשות השוואה די בנאלית. המטרה של האדם הוא שיחיה בעולם הזה בקדושה. ולמעשה המטרה היא שתיים: שיחיה, ובקדושה. אם אתה אוכל, תכניס את האכילה שלך לגדרים של עבודת ה' – תן מעשר, תברך, תמנע מעצמך מספר תענוגות בכדי לעבוד את ה' תחת ההקרבה הזאת, ובכך אתה חי – ובקדושה. "עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל" אומרים חז"ל. האדם היהודי צריך להכניס את פעולות חייו למסגרת, ובכך הוא גם עובד את ה' ע"י חייו הגשמיים, כי זאת למעשה הדרך היחידה: אתה יכול לתת לו רק מהגשמיות שלך, כי אתה בעיקרך יצור גשמי. אז גם במין, תתחום את זה: תגדר את זה על מה מותר ומה אסור, לפני זה לכו תטבלו, ואז תהנו אתה ואשתך מהחיים! ועל הדרך, זכיתם במצווה.

איזה יופי?

ונחזור להתמרמרות שלי על הסצנות המוגזמות על המרקע. הרבה מכנים את זה אומנות. אנסה שניה להגדיר מהי אומנות בזהירות, ולבדוק אם אני יכול לקבל את זה. לדעתי, מטרת האומנות היא אחת ויחידה – לבדר את הקהל. בידור, עבורי, אינו רק צחוק והיתול, אלא כל התעוררות רגש פנימי: גם שמחה ובדיחות, אך גם צער, כאב, בכי, מחשבות מהורהרות, זעזוע או גועל: כל עוד אדם יוצא מסרט, או לאחר קריאת ספר או שיר, או שמע מנגינה נוגעת, והוא יוצא לא כפי שנכנס, הרי האומן עשה את שלו. אומנות לשם אומנות, כפי שהגדירו אותה אנשי המאה ה-19, היא בזויה בעיניי (אף על פי שהם העריצו את היופי, ועל כך מתישהו בפעם הבאה). המטרה, כאמור, היא לא לתת לאמן פורקן, אלא לשעשע ולעורר, ואת זה אפשר לעשות, כמובן, אם לאמן יש מה להגיד והוא נוקב, והוא יודע איך להעביר את זה טוב: פה ללא ספק צריך כשרון ורעיון, אבל אם זה לא מצליח להגיע אל הקהל, חבל על המאמץ.

יונה וולך - תקראי, יבוא לך

יונה וולך - תקראי, יבוא לך

 

אלטרנטיבה לסדרות

אתם רוצים אלימות ודם? קחו את "בעיר ההריגה" של ביאליק. יש שם תיאורים שלא יתנו לכם לישון, וגם תצאו עם מסקנה אמיתית לחיים. אתם רוצים מין וחילול הקודש? קחו את "תפילין" של יונה וולך. בשיר הזה היא בעצם מצליחה לגרום לאדם לתהות ולהזדעזע, עד כמה הוא מרסן את המחשבות שלו מלצוף ולדאות, עד כמה רחוק וגבוה הן יכולות להגיע ובעצם כמה אנו מוגבלים מחשבתית ממה שהחברה מכתיבה לנו, ועל זה דיברתי למעלה – חסמים יש מלמעלה ומלמטה.

התפאורה, הסאונדטרק, המשחק, כל זה ב"משחקי הכס" הוא אומנותי, כיוון שהוא משובב נפש. אבל הסקס? לא, זה סתם מעורר את חושינו הגשמיים, ולא נסיק מזה משהו חשוב, זה לא שונה מתקופה לתקופה וממדינה למדינה. איך אמרה וולך, אומרים ישנו סקס אחר, נו שויין, אז אומרים.

דבר אחרון בהחלט

צר לי ידידיי, לא היה לי קשה למצוא סרטונים בנושא הפוסט: אז אני מביא לכם לא פחות משלושה:

על מין ונצרות – מתוך בלאקאדר עונה 2. (שימו לב למשפט הגאוני מ1:35)

הזכרתי את אוסקר ווילד – אז זה פשוט חובה.

ואם כבר אוסקר ווילד, מין ונצרות – קבלו מיגרציה של שני הסרטונים הראשונים (וזה פשוט חייב צפייה!)

 מה הקשר לספירת העומר?

שאלו אותי, אז אני עונה. טוב… זקן זה סקסי. (באדיבות משחקי הכס)

מתוך משחקי הכס

מתוך משחקי הכס

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “דברים שהאהבה תלויה בהם

  1. דני הגיב:

    ראשית, מעניין מאוד. תודה

    שנית, מעניין אותי שכותב הספר של "משחקי הכס" (וליתר דיוק – סדרת הספרים: שיר של אש וקרח) הציג לא מעט מהטיעונים שתיארת כאן כאשר נשאל מדוע סקס נוכח כל-כך בספרים שלו הוא הבהיר שמין, אלימות וחטאים הם חלק מהמציאות, ולכתוב ספרים שבהם הדברים הללו לא נוכחים זה כמו לשקר. באותה דרך הוא מציג דברים כמו מלחמה באופן לא הירואי אלא ריאליסטי עד כאב, וסצינות אצלו יכולות להתרחש גם בבית השימוש (וכאמור, תורה היא וצריך ללמוד…) .

    הטיעון שלו לוקח את הדיון לשאלה חשובה אחרת על אמנות – האם בשם הרלוונטיות היא צריכה להציג לנו את כל מה שביום יום אנו נוטים להצניע? הרי רק בדרך כזו תוכל היא לתאר את החיים באופן שעוטף אותם מכל הכיוונים…

    • ohris הגיב:

      הצגת שאלה מעניינת. אני כן חושב שסקס, כמרכיב בחיים, גם בא לתאר דמויות ולהיטיב עם העלילה. השאלה היא האם נעשה שימוש מופרז מידי בכלי חזק, שמה לעשות, הוא כבד ועוצמתי אצל רוב האנשים. המיקום העדין שלו, כמו אצל וולך, מצליח לחדור, ואילו סצנות ודימויים מפורטים ואלימים יגרמו לצופה ליצור מחסום כנגד אותם דברים, וממילא יהיה פחות עדין לקבלת מסרים – מה שמכריח את התסריטאי להשתמש בעוד אלימות וסקס כדי לפרוץ את החומה שיצר הצופה, וזה מעגל קסמים שלא נגמר.
      בקשר לשאלתך – ברור שחייבים לגעת בכל תחומי החיים. תמיד טענתי שמשחקי הכס, אף על פי שסביבתו פאנטזית, הוא אינו ספר פאנטזיה – כיוון שגיבוריו הם ממש מודרנים, מה שבטוח ממרמר הרבה אנשים. אבל סורי, אותי זה סתם מעצבן – נכון, לא חייבים הפי-אנד, אבל החיים שלי מורכבים גם ככה, למה ליצור סדרה שספק אם יש לה מסקנה ברורה יחידה?

      • דני הגיב:

        התעכבתי עד סוף העונה השנייה כדי לענות, ובעקבותיה אני מסכים איתך – אלימות ומין יוצרים מעגל קסמים לא נגמר של צורך לזעזע את הצופה כאשר הם נועדו להציג משהו "חי". אבל יש הבדל בין המדיום הטלוויזיוני לכתוב – בספר המין והאלימות דווקא הולכים וחוזרים מבלי שהם יצטרכו לגבור. זאת בגלל שמוטיבים הללו פעמים רבות מציגים תימות וסוגיות שונות למדי.

        אתן שתי דוגמאות מהספר – בשתיהן דמות מרכזית חוזה בטבח הכולל מוות של אנשים היקרים לה מאוד, אך הן נראות שונה לחלוטין – בסצינה אחת מדובר באם, ובנה שנרצח מול עיניה הוא כל מה שמעסיק אותה. למרות שהתיאור מזכיר את הנרצחים האחרים, הוא נקטע שוב ושוב לטובת מחשבותיה על כך שכל ילדיה מתים. בסצינה אחרת מדובר בביתה של אותה אם, אמנם צעירה אך מחושלת מאוד וראתה רבים ממוראות המלחמה. והנה כשהיא פוגשת באלימות כל שהיא חושבת עליו הוא להרוג בעצמה, לנקום ולשרוד. לא רק האלימות והדם אלא המבט עליהם שינה הכל.

        לעניין העובדה שהסדרה ממרמרת – כן, זה נכון, זה אנטי-הוליוודי. אבל בהחלט יש שם כמה מסקנות ברורות.

      • ohris הגיב:

        היי דני.
        תודה על התגובה המאוחרת.
        אף המשורר הוא פילוסוף, בניגוד למה שאמר אפלטון. כל יצירה משדרת לנו משהו על עולמו הפנימי של היוצר, ולכן מלמדת אותנו משהו על האנושות והאנושיות. ע"כ, אני מסכים לטענתך שזה כן מלמד אותנו משהו, יש שם מסקנות כלשהן. עם זאת, יש שתי בעיות שהן למעשה אחת: אין כאן התכנסות – גם עלילתית, שמעיקה מאוד על הקורא \ צופה ולכן לדעתי הרמה הספרותית של יצירה כזאת, כיצירה שמטרידה את הקורא, ירודה לטעמי. ההתכנסות השניה שחסרה כאן היא התכנסות שלעצמה – שההתעסקות הבלתי פוסקת בסקס ואלימות מאלילה את הנ"ל לעיקריים, במקום לתת לאלו מקום מכובד, ולא מפלצתי. מה שאני מנסה לומר – התעסקות יתר במין הופכת את המין ל"מאתגר", "מסוכן" ו"אקזוטי" במקום למשהו אינטגרלי מהנה מהחיים, מה שגורם גם אנטיגוזינם והבדלות דתית מיותרת. (ולא רק משחקי הכס אחראי לכך).

  2. […] של זה. הספר שלא אקרא לעולם? שיר של אש ושל קרח. וראה סיבה פה. הספר הכי יקר לליבי? חוברת קומיקס של אקס-מן חתומה ע"י […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s