למה המשיח טרם הגיע? (לא באמת)

למה בן דוד עוד לא בא?

הבטחתי והבטחתי ועוד לא קיימתי, וייתכן שזה זה עניינו של משיח ויש ללמוד מהפרט אל הכלל. האמת, שניסיתי, כבר התחלתי לכתוב, כבר כתבתי קצת, אבל זה פשוט לא מסתדר, פשוט לא. רשומה אחת לא תספיק לתאר את תופעת המשיח בימי בית שני. גם לא שתי רשומות. אפילו שלושה ספרים של יוספוס פלאביוס לא הספיקו, ומה אני הקטן אגיד?

בית שני זאת תקופה אדירה, קשה לתאר תהליכים משיחיים שקרו בתקופה הזאת מבלי להיכנס מעט לפוליטיקה של אותה תקופה. וזה דבר הכרחי מאוד – כי הבלוג מיועד לקריאה קלה, וגם לקוראים בעלי השכלה כללית לא גדולה, ולא רק ליושבי מגדל השן. הבעיה היא, שאחד העם לא יודע הרבה על אותה תקופה שעיצבה אותנו רבות. האמת? גם אני לא יודע יותר מידי. זאת לא הגזמה להגיד שכדי להבין כמה נשים היו להורדוס צריך לקחת קורס שלם באוניברסיטה.

המסע אל עבר כתיבת הפוסט

אז התחלתי לנסות, כי אין יאוש בעולם כלל. ניצבתי מול ארון הספרים הנפלא שלי (שאני תמיד טוען שהוא מכיל חצי ממה שאני רוצה שהוא יכיל, למרות שכל שבועיים מגיע משלוח חדש של ספרים) והתחלתי להוציא ספרים ממנו. ספר האגדה של ביאליק? יש. מיתולוגיה יהודית של חגי דגן? יש. ליבוביץ? תהיו בטוחים. אז אני מתחיל לכתוב קצת על מגילת אסתר ועל הניצוצות המשיחיים בימי אסתר וכורש ואז מגיע ל…טוב, לאנשהו. יש לי איזשהו חור שם בין פורים לחנוכה. "אוקיי…גם ככה זאת לא תקופה מעניינת כ"כ…" אז אני עובר לתקופה החשמונאית. יש לי הרבה מה להגיד על החשמונאים, זה יכול למלא פוסט שלם שבטח יגיע לפני חנוכה – ניתוץ מיתוסים על חנוכה. אבל זה לא קשור כ"כ למשיח. מתי נגיע לשלושת משיחי השקר? מתי נגיע לישו? לבר-כוכבא? אני פשוט לא מצליח לקשר בין התקופות, ומסתבר שאני פשוט לא יודע כלום על השתלטות הרומאים על יהודה. אחרי הכול, זה הדבר שעורר את הרוחות המשיחיות, כי כל עוד היה שלטון יהודי (או ספק-יהודי בימי הורדוס) אז מלכות יהודית לא היה מצרך מבוקש. אבל עם הגעת הניצבים הרומאים, העם דורש מלך משיח. את החוליה הזאת אני צריך למלא. אז קפצתי לחנות הספרים הקרובה וקניתי את "מלחמות היהודים" של יוספוס.

(כמעט) ח"י פעמים

כבר התייאשתי מכתיבת הפוסט על המשיח, אבל הספר הנ"ל החזיר אותי קצת לימי תשעה-באב. נכון להזכיר את דברי הרב זיני מהטכניון שהמליץ לקרוא בתשעה באב קצת יוספוס כדי לחוש מה זה חורבן. עם זאת, אני מתגאה פעם אחרי פעם שהפולקלור היהודי הוא לא אוסף של סיפורי צדיקים והופעות ניסיות של קדושים על טוסטים. הפולקלור היהודי מכיל גם סיפורים כואבים, על אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה (אם היום היה קורה דבר דומה, האם היו משתיקים את הסיפור?), על הבריונים הקנאים ששרפו את כל מצבורי ירושלים בזמן המצור, על משיחי שקר ועל חלאים נאמנים ורבים אחרים. התרבות היהודית לוקחת את ההסטוריה הכואבת הזאת ומחבקת אותה, משתמשת בהם כדי להתחזק וללמוד איך להיות עם טוב יותר, איך להוציא אמונות זרות ולזכך את אמונות היחוד בבורא. הטרגדיות הם הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לעם. וולטר ניסח זאת בצורה נפלאה כשאמר שההסטוריה היא תיעוד של המעשים הנוראים ביותר בתולדות האנושות. לענ"ד, אחת הסיבות לאיתנותו של עם ישראל (יחד עם אחושילנג של סיעתא דשמיא) היא האומץ להסתכל מטעויות העבר וללמוד מהם, לא להסתיר ולא להשתיק אותן.

אז אולי נתמקד רק בטעות אחת להיום. במהלך השלטון הרומאי בא"י, ביצעו היהודים לא פחות מ17 מרידות ברומאים! מישהו שאל אותי מה בער להם כ"כ? ובאמת, צריך להבין מהי ירושלים של בית שני. העיר המתויירת ביותר באותה תקופה באימפריה הרומית לא הייתה פריז או לונדון ואפילו לא רומא זוטרא, אלא ירושלים. ההכנסות התיירותיות הרבות לירושלים העשירו את תושבי העיר היהודית, ועשירי יהודה נודעו בכל האימפריה והריצו עסקים מעבר לים. ברוב השנים, תושבי יהודה היו פטורים ממס. (עד שנמאס לרומאים, מסיבות ברורות). זאת ועוד! לא כל תושבי הפרובינקות היו אזרחי רומא. כדי להיות אזרח רומא באותה תקופה, על התושב היה להיות בעל ייחוס מסויים (משפחתי או על סמך מקום מגורים – ברפובליקה הרומאית- "רומאי מרומא") או לשרת 10 שנים בצבא ובסוף השירות לקבל תעודת אזרח. אבל אצל תושבי פרובינקה יודיאה – יען כי הם היו עשירים כקורח, הם זכו להטבות כמו אזרחי רומא לכל דבר ועניין. אז למה, למה לעזאזל הם מרדו פעם אחר פעם? אני סבור שאפילו יוספוס לא מצליח לפתור את הבעיה הזאת. אבל התשובה לדעתי נטועה בדבר בסיסי ביותר. רגש לאומי – לכל עם יש רגש לאומי לסלק מעליו את הכובש הזר ולהקים מלכות משלו, גם אם טוב, גם אם אפשר לחיות עם צרות קלות. יש לציין שהעניינים הסתבכו מאוחר יותר, למרות שרבים מהרבנים דאז היו בעד פיוס והרגעת הרוחות, הרומאים ידעו שכוחו של עם ישראל הוא בתורתו, ואז הגיעה תקופת גזרות השמד של הרומאים נגד התורה, יחד עם תקופה ממושכת של הרג רבנים (ידוע יותר כ"עשרת הרוגי מלכות") כדי לשבור את רוחו של עם ישראל. אבל לא רק רומי הרגו רבנים. סיפורים מזעזעים שנמצאים במקורות היהודים (ירושלמי, תענית פ"ד) על בר כוכבא שבעט והרג את ר' אליעזר המודעי שהתפלל בשלומה של ביתר, על קטיעת אצבעותיהם של לוחמיו ועוד ועוד סיפורי זוועה מצבאו של בר כוכבא. גם את מיתוס הגבורה הזה ראוי לשבור. זאת גבורה יהודית שבסופו של דבר הביאה לחורבן.

אז כפי שהצגתי, הדברים נרחבים מאוד ויוצאים מהגדר הדיבור על ה' ועל משיחו. תסלחו לי רבותיי, באמת שניסיתי, אבל הסטוריה של בית שני זה דבר באמת גדול שהדיוט כמוני יכול לשאת.

2 מחשבות על “למה המשיח טרם הגיע? (לא באמת)

  1. שלום,
    לגבי הפוסט- האם אריסטו היה משולש, אני מכיר את הגירסה בהקשר של גרשום שלום, מפי הרב שמואל אליהו בשם אביו:
    "המלחמה של החשמונאים הייתה נגד תרבות יוון שפשתה בתוכנו. מו"ר אבא הרב זצוק"ל היה מספר: בתחילה הייתי דיין בבאר-שבע ואחרי כן הייתי דיין בירושלים. באוניברסיטה בירושלים היה פרופסור אחד שהיה מלמד "מוסר" וחיבר גם כמה ספרים בקבלה, עד שנחשב מומחה עולמי בקבלה. ואיך נהיה פרופסור?
    בצעירותם היו הוא ואשתו לומדים באונברסיטה ולא היה להם מספיק לחיות וללמוד. הלכה אשתו ועבדה בשטיפת בתים כדי שיוכל בעלה ללמוד באוניברסיטה, הלך האיש וגדל עד שנעשה פרופסור שמלמד מוסר. משנעשה מכובד היה מלמד גם בחורים וגם בחורות, והכיר בחורה שהעריצה את חכמתו ורצתה לחיות אתו. הפרופסור הזה התמכר לתאוות והרשה לעצמו לבגוד באשתו בשביל אותה צעירה, שגם היא בסופו של דבר תרגיש כמה היא מרומה.
    הבעל ואשתו הגיעו אלי לבית הדין. כשעמדו לפני סיפרה אשתו בדמעות את כאב הבגידה של בעלה הפרופסור, בשביל בחורה צעירה שזורקים אותה ולא זוכרים את כל הקרבן שהיא הקריבה בשבילו. כאב לי לראות את העוול הגדול ושאלתי את הפרופסור: איך אתה לא מתבייש להיות פרופסור שמלמד מוסר ודרך-ארץ, ולעשות כאלה מעשים? בחוצפתו ענה לי: האם כבודו מכיר את פרופסור פרנקל, המומחה למתמטיקה? האם בגלל שהוא מלמד על משולשים, הוא עצמו בצורת משולש? גם אני, אז מה אם אני פרופסור למוסר, וכי אני צריך להתנהג במוסריות?
    אמרתי לו: אבל תורתנו אינה כן. כשכתוב על רבי מאיר או על רבי יהודה – "הוא היה אומר", זה רק משום שהוא קודם היה בעצמו מקיים את הדברים במלואם, ורק אחר כך מלמדם לאחרים. זו בדיוק ההשפעה של תרבות יוון שפשטה בתוכנו. חכמה בלי מוסר"

    ובמקום אחר:
    "אענך לך לפי מה שקיבלתי מאבי מורי. יצא לו לפגוש את גרשום שלום בהיותו דיין בעניין אישי, שלא נאריך בו. התרשמותו של אבי הייתה שאדם זה הינו בלתי מוסרי בעליל. מאז אותו היום הוא שלל את דרכו מכול וכול. בנו של הרב יצחק ניסים (הראשון לציון לשעבר), פרופ' מאיר בניהו, למד אצל גרשום שלום והיה מדי פעם משמיע באוזני אבי תובנות ממה שלמד אצל מורו. בעקבות היכרותו של אבי עם שלום, בכל פעם שפרופ' בניהו היה מביא דברים משמו של שלום אבי היה ממש מואס בדברים ומסרב לשמוע"

    אני שמעתי רבות את הסיפור על אריסטו ללא הסיום על המשולש, עכ"פ שאלתי היא- מה המקור הקדום ביותר של הסיפור על אריסטו [בכל סיום שהוא]?

    תודה רבה, אוריה

    • ohris הגיב:

      שלום אוריה.
      למה להגיב ברשומה הזאת על רשומה אחרת?
      בכל אופן, תודה על ההרחבה המעניינת לפוסט. את החלק הראשון על אריסטו, כנראה שיש לו הדים עוד בכתבי אפלטון – כמו שרמזתי שם. העלתי חרס בידי למצוא את המקום המדוייק, אבל הוא בהחלט מזכיר משהו פילוסופי, ואפילו לא כ"כ לעגני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s